יום שלישי, 23 בפברואר 2016

פוסט-פריז, תרתי משמע

זהו, סוף סוף התיישבתי לכתוב פוסט חדש, איך התגעגעתי. בחוץ יורד גשם ואני הדלקתי את כל הנרות בבית, מזגתי יין והתיישבתי על השטיח לספר על מה קורה, מה נשמע ומה חדש.
הייתה לי הפסקה קצרה מהזכרונות מפריז בגלל החזרה החדה ל"חיים האמיתיים", הלא הם החיים בארץ.
אפשר להגיד שאני כבר כולי מובד אין ומאוקלמת בדירה החדשה בעיר ילדותי. הדירה ממש קיבלה את הצורה לה קיוויתי, וכעת רק נותר לתלות דברים אחרונים על הקיר, לחכות למיליון השטויות שהזמנתי מהסינים ולסדר את תאורת התקרה ה"מפעלית" שאני רוצה. כמו שכבר ציינתי, אני בעיקר מנסה לפתח כרגע שגרה נוחה ומעניינת בו זמנית- אחת שתגרום לי לעשות את כל מה שרציתי אבל פשוט לא עשיתי, ואת כל מה שנחוץ לעשות כעת שעברתי ממועדון ה"כשאהיה גדולה" ל"רגע, אז אם אני שוכחת את הדוד דולק זאת הבעיה שלי?"
סתם (: עכשיו אני במועדון הרציני יותר של לבשל ולעשות קניות, כל זאת ללא רכב אבל עם עגלת הקניות המנוקדת שלי.

ופריז מה איתה ואיפה היא? פריז עדיין שם, קרובה ורחוקה, לא חלום כי היא עדיין חלק ענק מהמציאות שלי, כמעט כמו שהייתה טרם טיסתי אלייה בכלל. השבוע וסוף השבוע השמשיים שהיו הפכו אותי למאושרת כל כך, האור שנכנס דרך החלון והשקיף על כל הסלון מילא אותי בשמחה ופריזאיות, אם רק הקיץ היה יכול להיות כמו אותם הימים הנעימים שחלפו ולא כמו דוד (אפרופו) שנשאר דולק שנה.
אני שמה לב על עצמי שאני נהנית יותר ויותר ללבוש שחור, מזכיר לי את פריז. הציפורניים שלי לא תמיד צבועות ובדיוק היום חזרתי הביתה עם תספורת חדשה; קצרה יותר, בהירה יותר ואני מרגישה בה קלילה וצעירה. מסוגי התספורות שנראות יותר טוב כשלובשים גולף, ואני וצווארוני גולף חברים טובים מאד. בנוסף, היום גם לראשונה מזה כמה חודשים דיברתי צרפתית (טוב נו, ניסיתי) עם אישה נחמדה מאד שהתקשרה לבחון את רמתי בשפה הרומנטית, זאת בשביל למיין אותי לקורס צרפתית בארץ אותו אני עתידה לקחת.

אני בשחור והתספורת בבהיר.

כמו שאפשר לראות, פריז שולטת לי גם בבית.
משהו באפרוריות בימים האחרונים, שדווקא אופיינית לפריז ופחות לישראל, באופן מפתיע, באה לי ממש לא בטוב. יצא שגם היא, גם הצרפתיות הלימודית ואפילו התספורת שהתיימרתי לקרוא לה "פריזאית", במקום לגרום לי להרגיש בעיר האורות, גרמו לי להרגיש דברים משונים ולא נעימים. אולי אלו הגעגועים חזרה שמתחזקים, או אולי העובדה שגם אם בפטיסרי ליד הבית עושים קרמשניט אלוהי, וגם אם כל בית קפה פה בעיר עושה קפה יותר טעים מבכל הקפז של פריז יחד, זה עדיין לא זה.
אין משהו יותר יפה מבוקר יום שבת פריזאי שמשי. בוקר בו מתעוררים ב-9, מכינים את הקפה הראשון ב-9 וחצי, מתארגנים ויוצאים לשתות את הכוס השנייה בקפה מול הקנאל. בדרך חזרה אפשר לקנות בגט טרי, גבינת קממבר שלמה ורבע גבינה קשיחה כלשהי, להוסיף לערימה ריבת משמש, בקבוק מים עם לימון, ואז לבחור אם לשבת מתחת לשמש במקביל לתעלת המים הירקרקה, או לחזור הביתה ולהתיישב על יד השולחן שנמצא בצמוד לחלון. אוי פריז...

התגעגעתי מאד לכתיבת הפוסטים ולתמונות של המדינה היפה צרפת ועריה המיוחדות. היום אני חוזרת בזמן ליום בו ביקרתי ברוא(ן).
לרואן הגעתי ביום ראשון כלשהו, עם אוטובוס שיצא מקצה פריז בשעת בוקר מוקדמת מידי. אחרי נסיעה של שעתיים עדיין הרגיש מוקדם מידי, למרות שהשעה כבר הייתה 10 (אבל על מי אני עובדת, הצרפתים האלה חיים טוב, עשר זאת עוד שעת זריחה עבורם) ואפילו השמש עלתה, אם כי השמיים נראו אפורים מאד והרוח הייתה יחסית חזקה, אני אז לבשתי רק סריג דק וטרנץ' וחששתי לגורלי באותו היום.







עם גוגל מפס חברי היקר, שאז מי שרק יכל להתעלות עליו היה חבר יקר נוסף ושמו גוגל טרנסלייט, התחלתי לצעוד לכיוון מרכז העיר. בין השקט והקרירות הצלחתי כבר להבחין באיזה בניין או שניים עם קורות עץ גלויות, אבל אני חייבת להודות שאז בעיקר חיפשתי בית קפה פתוח.
נפלאותיו של יום ראשון צרפתי- הכל רגוע, שליו, זוגות מחזיקי ידיים מטיילים ברחובות, נגני רחוב מנגנים ג'אז מאולתר.
זוועותיו של יום ראשון צרפתי (בפרט בערים קטנות)- חנויות הבוטיק החמודות סגורות (טוב נו, אולי זה בעצם לטובה), בתי הקפה, ולא כולם, נפתחים רק בשעות הצהריים, כנ"ל לגבי המסעדות.
אבל אני הייתי חדורת מטרה ואת אספקת הקפה, בגט והחמאה שלי מצאתי בסניף של "פול", הלא הוא ה'ארומה' הצרפתית (קפה נורא, דרך אגב). מתודלקת ועירנית קצת יותר התחלתי במסע הקטן בעיר הקטנה הזאת.






מה שהכי מרשים ברואן אלו הקתדרלות, יש לפחות שלוש, ביניהן אחת מרכזית, כאשר הבנייה הגותית העתיקה שלהן מרשימה בצורה יוצאת דופן. כל פעם מחדש לעמוד מחוץ, ממול ובתוך מבנים כאלו גורם לי לחשוב- איך לעזאזל בנו את זה? מטורף ויפייפה, וכיף שזה קיים.















עם הזמן היום הפך מאפור לשמשי וחמים יותר, האנשים יצאו לרחובות ויחד איתם התגלו רחובות מקסימים נוספים. היו שם מקומות שגרמו לי להרגיש כמו בימי הביניים, עם חנויות כלי חרסינה מהממים, עושיים עבודת יד צבעונית.





קפיצה למוזיאון לאומנויות יפות הריק והחינמי הביאה איתה הסתובבות מקסימה של שעתיים בין יצירותיהם של רובנס, ג'רארד דויד ומונט, ובאופן כללי, הביאה הנאה מהמוזיאון הבאמת בנוי בחוכמה ועניין, לדעתי.





רואן הינה העיר בה הוצאה להורג ז'אן דארק, במגדל מבודד הוכרחה להעביר את ימיה האחרונים.





את הזמן עד האוטובוס חזרה שרפתי בהתהלכות בעיר ההולכת ומתחשכת ומשתתקת שוב. מצאתי בית קפה פתוח ושם שתיתי קפה קצת יותר טעים במשך שעה. בעלת המקום אמרה לי שזאת עיר של זקנים, שהיא מצאה את עצמה שם רק בגלל ההורים המזדקנים שבחרו בעיר הזאת כבית, ושהיא היחידה שמשאירה את הקפה פתוח במשך כמעט כל ימי השבוע, כי תיירים מגיעים ורוצים מקום לשבת בו. היא סיפרה לי שהיא עומדת לשפץ, במקום הקטע הלונדוני שהלך בקפה, היא תהפוך אותו למקום יותר אמריקאי ישן, מלא בתקליטים וצבעי עץ. מעניין איך המקום הזה נראה עכשיו.




טוב נו, בחזרה לחיפושי העבודה.
מי יתן והשבוע יהיה מעניין לכולנו, אבל בקטע הטוב.

שיר מהמם של הרכב מהמם להנעמת הזמן.



יום חמישי, 11 בפברואר 2016

The Move

השבועות האחרונים סוף סוף הגיעו לסופם ואיתם הם הביאו את המעבר שלי לדירה החדשה. כרגע אני בעיקר עמוסה בין מזוודות וקופסאות חצי-פרוקות, כל יום מטפלת במשהו אחר ופורקת עוד קצת.
בין לבין אני בהחלט מוצאת את הזמן לאכול דברים צרפתיים בפטיסרי שליד הבית, לבלוע ספרים ולראות סרטים רומנטיים (זה ממש קליל ומשפר את הלחץ של המעבר, זה לפחות התירוץ שלי...)
סוף סוף התקינו לי אינטרנט ועכשיו אני לא מרגישה מנותקת מהעולם, משמע הסדרות הקבועות והמוזיקה חזרו לחיי.
אני בעיקר משתוקקת לקדוח כבר את כל הדברים הנחוצים ולתלות את מיליון התמונות שלי כדי לגרום לדירה להרגיש כמו בית של ממש. 

באופן מפתיע, בתור חובבת חורף, אני דווקא מרוצה מהשמש שצפויה לצאת במהלך סוף השבוע. למרות שאין על גשם, שמש חמימה שחודרת דרך החלון משפרת את מצב הרוח, ואת מצב האור בבית, פלאים. מה גם שיחד עם השמש ועם הרחוב הנחמד ליד הבית, אפשר להרגיש קצת פריז; יש פה קרוב מסגריה נחמדה, תופרת, חנות קפה, חנות פרחים ואת אותה הפטיסרי המדוברת.



ספר רומנטי, אך לצערי לא טיפוסי בכלל.

עוד זכרונות מפריז יעלו כשאתמקם, מה שלא צריך לקחת יותר מידי זמן. בינתיים אני מתרגשת לפתח שגרה חדשה, קצת שונה וקצת זהה. 
שיהיה סופ"ש נעים, אולי אפילו כדאי לנסוע לראות כלניות בדרום.