יום חמישי, 31 בדצמבר 2015

רגע לפני שהשנה החדשה נכנסת

היה לי חשוב להראות איך החג נראה בבית שלנו.
החג הזה מקסים ומביא איתו המון תקוות לשנה חדשה טובה יותר ומצד שני גורם לחשוב על השנה שעברה.
השנה שעברה הייתה בחלקה קשה ובחלקה נהדרת, ולשמחתי הקושי בעיקר הביא איתו מסקנות ומעשים מועילים. ויתרתי על דברים ואנשים ובתמורה קיבלתי הרבה יותר, קיבלתי את השיעור הכי מלמד- שלא הכמות, אלא האיכות היא החשובה.
בעיקר החודשים האחרונים הם אלו שעשו לי את הסדר בראש וגרמו לי להתחיל בתהליך ההגעה למה שאני באמת רוצה, ולראשונה אני מתרגשת ורואה, אם כי עדיין באופן קצת מטושטש, את הדרך הנכונה עבורי.

החלקים האהובים עליי בחג הזה הם עטיפת המתנות, כאשר כמה שיותר מנצנץ וחגיגי ככה יותר טוב, קישוט העץ והבית וכמובן תכנון הארוחה ושולחן החג. החג הזה כל כך אסתטי שכיף להתכונן אליו. אנחנו את העץ כבר בנינו, המתנות העטופות נמצאות מתחתיו, ענף אשוח מלאכותי נוסף תלוי על החלון, מקושט גם הוא, וחלקי הארוחה נעשים מוכנים במהלך היום.

ערבי החג מהילדות זכורים לי תמיד עם המון חברי משפחה, ריקודים לצלילי פופ רוסי ואירופאי ישן (אבבא ומודרן טולקינג למיניהם) הרבה בקבוקי יין מבעבע (שנפתחים בערך כל שעה עגולה כי איפשהו בעולם השעון הכה חצות) והמון המון אוכל, ביניהם סלטים רוסיים טיפוסיים מלאי מיונז. את ערב החג הזה נחגוג במתכונת קצת יותר מצומצמת, אבל הסלטים הרוסיים, ה"שמפנייה", פופ רוסי קצת יותר חדש וכמובן השעון שמכה חצות עדיין פה.






מייקל בובלה, הפסקול שלי לחגים.











אני הכי אוהבת "לצלול" אל תוך העץ, מרגיש כמו אגדה (:




אני מאחלת לעולם כולו שנה נהדרת, שההתרגשות לקראתה והציפייה לדברים טובים אכן יתממשו!



יום שני, 28 בדצמבר 2015

אווירת החג באלזס וגם בבית, חלק ב' של הביקור בממלכות חג המולד

אז אנחנו גם כבר מקשטים את העץ החגיגי, אומנם קצת באיחור אבל התחושה עדיין נעימה. בדיוק מרחתי לק מנצנץ ויחד עם התמונות והזכרונות מקולמר, עיירה ציורית נוספת באלזס, אני כמעט יכולה להגיד שאווירת החג הגיעה גם לפה.
אלזס, בדומה לדרום צרפת, הינו אזור אותו מומלץ לחקור עם רכב. ובדומה לדרום צרפת... גם הפעם לא שכרתי רכב (:
מייצרים שם יינות נהדרים, ביניהם יינות העשויים מענבי גוורצטרמינר, שאני אוהבת מאד. פרט לחבל היין של אלזס והעיירות המקסימות מלאות הבתים בעלי הנראות הגרמנית וקורות העץ, עוד יתרון נהדר הוא שהחבל הזה גובל לגרמניה. שעתיים נסיעה ואפשר להגיע לעיר פריבורג וליער השחור המפורסם וליהנות מעוד פיסת חו"ל.

בקולמר נתקלתי בעוד המון ביתני עץ קטנים ובאווירת חג מולד צבעונית, שם גם מצאתי חנות יינות קטנה שממנה יצאתי עם בקבוק יין מבעבע מתקתק, אותו סיימתי כמעט בערב אחד כמה ימים מאוחר יותר, כשנפרדתי מעיר האורות.
מה שבעיקר אפשר לראות בתקופה הזאת של השנה בעיירות כאלה ודומות להן זה הרבה משפחות לבושות בבגדים חמים, מתהלכות ברחבי השווקים- ההורים עם כוסות יין חם ופרטסלס, והילדים עם בצק מטוגן מסוכר וממתקים אחרים. יש קרוסלות גדולות וצבעוניות עם תורים ארוכים של ילדים מרוגשים ושמחים, ועוד יותר כיף לראות שגם ההורים מרוגשים ושמחים, אווירת החג משפיעה על כולם. הרבה ביתנים מוכרים קישוטים עדינים לעצי האשוח, עשויים זכוכית דקה או חרסינה, הרוב עשויים בעבודת יד ומאד מפתה לשלוח יד ולגעת בכולם, ובטח שלקנות, כמובן שלא התאפקתי והתחדשתי בכמה קישוטים נוספים.







אצלנו במשפחה קיימים קישוטי עץ עוד מהילדות של סבא וסבתא, כל שנה יש לנו טקס קבוע בו אנחנו מוציאים את ארגז הוופלות הישן בו אמא תמיד שמרה את הקישוטים היקרים הללו, כל קישוט עטוף בנייר טואלט וצמר גפן (שמאוחר יותר הופך ל"שלג" מתחת לעץ המלאכותי) ומקשטים את העץ יחד עם צפייה בסרט רוסי ישן ואהוב. מסורת נוספת, פחות רשמית ופחות חסכנית, היא שכל שנה מתווספים לארגז קישוטים נוספים, מה שמצריך מציאת קופסאות חדשות... אותי זה קצת מרגש כי אני מקווה שכמו שאני מתרגשת מהקישוטים הישנים עכשיו, ככה הנכדים שלי יתרגשו מאלה שאני רכשתי.

ובחזרה לקולמר החגיגית, שנמצאת במרחק נסיעת רכבת קצרה משטרסבורג.










קרוסלת סוסים זו מתאימה לגילאי 0-99 :)
ונציה הקטנה של קולמר.
























אי אפשר היה שלא להבחין בעצי האשוח העומדים בביתנים מסוימים ברחבי השווקים. לעץ האשוח יש ריח מיוחד ומגיל קטן כשהיינו נתקלים בעץ כזה בחו"ל, אמא שלי הייתה אומרת לנו לשפשף כמה עלים בין האצבעות ואז להריח. מאז, הריח הזה וריח של עץ שרוף מסמלים עבורי את החורף ואת תקופת החגים הזאת.
קרה לי מקרה ממש נחמד כשעברתי ליד אחד מהדוכנים וראיתי את המוכרת מסדרת ענפים שכנראה נפלו או שהיא הורידה מהעצים. ביקשתי ממנה שתמכור לי ענף אחד, רק בכדי שיהיה לי קצת מהריח שלו בחדר המלון, והיא אמרה שהיא תתן לי אחד במתנה. כיף להיתקל באדיבות מפתיעה, וזה גרם לי להרגיש עוד יותר בווינטר וואנדרלנד בה כל האנשים נחמדים ואדיבים, ממש כמו סנטה.




חלק ג' של שטרסבורג יופיע פה בפוסט הבא, ממש לפני שהשנה החדשה נכנסת (: