יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

געגועים

התחלתי להתגעגע לפריז מהרגע שנחתתי בה.
הרגעים האלה בכל בוקר בהם אני מזיזה את הוילונות, פותחת את החלון ושותה כוס קפה מול נוף הארובות של הבניינים האוסמנים הם בדיוק מה שרציתי כל חיי- להביט מהחלון ולראות נוף אחר.

לא מפריע לי שהדירה שלי בגודל של סלון קטן, כי יש כל כך הרבה לעשות בחוץ. אני אוהבת אוהבת אוהבת את פריז. אוהבת את הפריזאים, גם כשהם שיכורים קלות והופכים להיות הרבה פחות נחמדים, אוהבת את התאורה בלילה, אוהבת את השמש החמימה בימי חורף לא קרים במיוחד, אוהבת את הרחובות הרחבים, ואת הרחובות הצרים, אוהבת את המאפיות, אוהבת את הפטיסרי, אוהבת לשתות "רק" קפה, אוהבת לשבת לבד בבר ולשתות כוס יין, אוהבת לראות סרטים, אוהבת לבשל ארוחות מאולתרות על כיריים חשמליים, אוהבת לחמם את הבגט מאתמול בטוסטר אובן הקטן, אוהבת להתלבש מול המראה המפוצלת ולהתאפר על יד המיטה, אוהבת את העובדה שספונטניות פה היא חלק משגרת היומיום שלי, אני לא באמת יודעת מה יקרה בערב- אולי החבר'ה מהלימודים ימצאו איזו מסיבה מעניינת, או אולי נרצה לשתות קנקן יין אדום בקפה שליד בית הספר, או אולי בכלל נהיה רעבים לקרפ. 

מציצה מהחלון אל החלונות של השכנים.
הנוף המדובר מהחלון.
ומי שנהנה ממנו כמעט כמוני.







לכן אני עדיין לא מדברת על העזיבה הקרבה מהעיר האהובה עליי בעולם. עיר בה התאהבתי עוד כילדה קטנה ששמעה סיפורים מאימה, כנערה שראתה אותה מבעד לחלונות האוטובוס בטיול מאורגן טיפוסי, ולבסוף, כאישה חולמנית שזכתה להגשים חלום קטן-גדול, שגילה לי כל כך הרבה דברים חדשים, ושבעיקר הוכיח לי את מה שתמיד חשדתי בו- אני לא מתאימה לישראל, או שישראל לא מתאימה לי.







היום היה יום שמשי נוסף, ואחרי שהתוכניות שלי ושל פדריקה, חברתי האיטלקיה מהלימודים, לנסוע לדיסני-לנד השתבשו ונאלצו להידחות למחר, לבשתי בגדים כהים, מחקה את הפריזאים האמיתיים, ויצאתי לטייל.

כמה תמונות מהשיט בתעלות פריז, כאן אנחנו בקנאל סן מרטין.












אני מרגישה שאני מתחילה להיפרד קצת מהעיר ואני חייבת להודות שנכנסתי למצב רוח מעט מלנכולי. החודשים שעברו הראו לי את רוב פריז, מה שמאפשר לי לחזור למקומות אהובים בפעם השלישית והרביעית, וזה בדיוק מה שרציתי. היום הסתובבתי באזור המלומד שוב, הלא הוא הרובע הלטיני, והליכה קצרה בגני לוקסמבורג הציגה הפעם גן ערום שמחכה להתחדשות שהאביב יביא איתו. קניתי בריושים מדהימים, שתיתי קפה ליד שדרת סן ז'רמן ואז עשיתי משהו שרציתי לעשות מהרגע שהגעתי- הלכתי הביתה ברגל מאזור מרוחק יותר של העיר. מזג האוויר הנעים ואווירת היום ראשון שלא יצא לי לחוות כבר כמה שבועות גרמו להליכה להרגיש כאילו ארכה שתי דקות.










אני מתנחמת בזה שאי אפשר תמיד לשמוח ואפשר להיות קצת עצובה, אני באמת משתדלת להרגיש מבורכת בכל יום.


השבוע הזה יהיה נהדר! 
ביי בינתיים (:



10 תגובות:

  1. הבלוג שלך מהמם. אני ממש מרגישה את פריז (העיר האהובה עלי) למרות שפיזית אני בראשון לציון :/

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! ממש כיף לשמוע :)

      מחק
  2. תשובות
    1. Thanks babe! Maybe I'll start writing in english now that I know that you're visiting here ;)

      מחק
  3. אני כל כך מתחברת להרגשה של הגעגוע למקום שאת נמצאת בו. ככה הרגשתי בפים הראשונה שלי בניו יורק. גם מאוד קשה לעזוב עיר אהובה, מניסיון. התמונות מקסימות, את מעבירה את התחושה האפרורית- רומנטית של פריז בצורה מדהימה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה :)
      בינתיים אני משתדלת להתעלם מה"סוף" ולמשוך את הימים כמה שיותר, מקווה שזה יעבוד...

      מחק
  4. איזה יופי של בלוג, התמונות מרהיבות, את מציגה את פריז בצורה שכל אחד חולם להכיר אותה,
    פריז אהובתי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! :) איזו תגובה כיפית

      מחק
  5. התמונות מושלמות כרגיל וזה ממש יף לקבל עוד הצצה לחיים שלך בפריז, לדירה, לחתול, למה שאת אוהבת.
    עשית אוית קצת עצובה שאת עוזבת בקרוב. אני ממש שמחה שהכרתי אותך דרך הבלוג.
    מקווה שיהיה לך קל ותמשיכי להנות, אל תחשבי על העזיבה.
    תמיד אפשר לחזור.
    נשיקות,
    ספי

    השבמחק
    תשובות
    1. ספי היקרה, תודה על התגובה המעודדת. אני מאד משתדלת להמשיך להנות מהזמן הקצר שנותר לי פה ולא לחשוב על החזרה.
      כיף לי מאד שעכשיו גם את קוראת בבלוג שלי כמו שאני בשלך ;)
      מזל שיש עוד הרבה תמונות שטרם נהפכו לפוסטים וכך אוכל להמשיך לחיות קצת בפריז גם אם אני פיזית לא שם.
      נשיקות חזרה!

      מחק