חזרתי מפריז הגדולה הישר למשפחה שלי שגרה בסוג של קיבוצון בדרום. בסך הכל האווירה פה נהדרת; כמעט כולם מכירים את כולם, אין צורך לנעול את הדלת או את האוטו, יש מכולת קטנה, בנק קטן וסניף דואר עוד יותר קטן במרחק של 2 דקות הליכה, יש פה חצר נוחה ופטיו אליו אפשר לדחוף את כל הבלאגן המצטבר (ובו גם מחכים לי הארגזים שצריכים לעבור יחד איתי דירה)
אני חייבת להודות שנוח לי כרגע לחיות מתוך המזוודות שאיתן חזרתי מפריז, אופציות הלבוש שלי מצומצמות יחסית, בעיקר כי לא בא לי לנבור עמוק במזוודה אלא להשתמש במה שמציץ לי מלמעלה, ואני שוקלת באופן מאד עצלני את הצעדים שלי הלאה. חיפושי הדירה לא הניבו עדיין משהו שגרם לי לחתום על חוזה ולקחת את טריליון הארגזים ואת החתול ולעבור למרכז, שלמרות שהדרך אליו לוקחת גג שעה וחצי, עצם העובדה שצריך לעבור מדבר גורמת לי לחשוב פעמיים לפני שאני מתכננת נסיעה לשם. מה שכן, הקיבוצון השקט הזה והאחיין בעל הלחיים הגדולות החדש שלי גרמו לחזרה שלי באמת להיות הרבה יותר רגועה ונעימה. עשיתי גיחות ספורות למרכז ואם לומר את האמת, אני עדיין מרגישה קצת בחו"ל, מנותקת ושלווה בשיכון הקטן בדרום. אבל זה לא ימשך עוד הרבה זמן, והאמת שטוב שכך, כי אני צריכה להתקדם- בין אם לחשוב יותר ברצינות על לחזור לפריז ובין אם להתמקם בארץ לתקופה הקרובה. וחוץ מזה, אני כבר רוצה חלל חדש אותו אני יכולה להפוך לשלי.
אבל עד אז, איזה כיף שיש לי עוד תיקיות רבות מלאות בתמונות מצרפת אותן לא שיתפתי פה. למרות שאת החלק האחרון של שטרסבורג טרם העליתי, אני ממש רוצה לעשות הפסקה מעצי האשוח ולחזור לסתם עוד יום רגיל בפריז מון אמור, מלא בדברים טעימים ורחובות יפים ורועשים.
אני מראה עוד קצת מהדירה הקטנה שלי בעיר האורות, מחיי היום יום וההתהלכויות הנעימות ברחבי העיר. פה יש קצת ערבוביאדה של הסורבון וחלקים אחרים של הרובע החמישי, אזורים חביבים מאחורי המונטמרטר, השכונה שלי וכמובן תמונות מהארוחות האהובות עליי ביום- אלה שקורות בבוקר.
גו דו בריוש הינו מקום נוסף אליו הגעתי לאחר המלצתה של שרון (חייבת להודות שעד אז לא באמת טעמתי בריוש אמיתי) המקום עצמו כמעט כולו שחור מבפנים ועל הדלפק השקוף עומדים, כמו פנינים, בריושים גדולים וקטנים יפיפיים. המוכרת הייתה אדיבה מאד, היא תירגלה עליי את האנגלית שלה ואני את הצרפתית, וככה ביקשתי ממנה לשים לי בשקית בריוש קטן מפרמז'ן, ואחר לקינוח, משוקולד. בנוסף, היא הזמינה אותי לטעום מבריוש הקונפיטורת פירות והאגוזים, והופתעתי מכמה שהוא היה טעים גם כן (אני תמיד סקפטית כשזה מגיע למאפים עם פירות אפויים בפנים, בעיקר יבשים)
מזל שגיסתי סיימה קורס קונדיטוריה, כי לאחרונה התחלתי לחשוק שוב במטעמים צרפתיים מתוקים והרוגעלכים עשויי המרגרינה לא מצליחים "לגרד את הנקודה". שלשום, כאשר אפתה כמה תבניות של קרואסוני חמאה, הבית התמלא בריח מתוק ובהרגשה פריזאית נפלאה (:
אני חייבת להודות שנוח לי כרגע לחיות מתוך המזוודות שאיתן חזרתי מפריז, אופציות הלבוש שלי מצומצמות יחסית, בעיקר כי לא בא לי לנבור עמוק במזוודה אלא להשתמש במה שמציץ לי מלמעלה, ואני שוקלת באופן מאד עצלני את הצעדים שלי הלאה. חיפושי הדירה לא הניבו עדיין משהו שגרם לי לחתום על חוזה ולקחת את טריליון הארגזים ואת החתול ולעבור למרכז, שלמרות שהדרך אליו לוקחת גג שעה וחצי, עצם העובדה שצריך לעבור מדבר גורמת לי לחשוב פעמיים לפני שאני מתכננת נסיעה לשם. מה שכן, הקיבוצון השקט הזה והאחיין בעל הלחיים הגדולות החדש שלי גרמו לחזרה שלי באמת להיות הרבה יותר רגועה ונעימה. עשיתי גיחות ספורות למרכז ואם לומר את האמת, אני עדיין מרגישה קצת בחו"ל, מנותקת ושלווה בשיכון הקטן בדרום. אבל זה לא ימשך עוד הרבה זמן, והאמת שטוב שכך, כי אני צריכה להתקדם- בין אם לחשוב יותר ברצינות על לחזור לפריז ובין אם להתמקם בארץ לתקופה הקרובה. וחוץ מזה, אני כבר רוצה חלל חדש אותו אני יכולה להפוך לשלי.
אבל עד אז, איזה כיף שיש לי עוד תיקיות רבות מלאות בתמונות מצרפת אותן לא שיתפתי פה. למרות שאת החלק האחרון של שטרסבורג טרם העליתי, אני ממש רוצה לעשות הפסקה מעצי האשוח ולחזור לסתם עוד יום רגיל בפריז מון אמור, מלא בדברים טעימים ורחובות יפים ורועשים.
אני מראה עוד קצת מהדירה הקטנה שלי בעיר האורות, מחיי היום יום וההתהלכויות הנעימות ברחבי העיר. פה יש קצת ערבוביאדה של הסורבון וחלקים אחרים של הרובע החמישי, אזורים חביבים מאחורי המונטמרטר, השכונה שלי וכמובן תמונות מהארוחות האהובות עליי ביום- אלה שקורות בבוקר.
גו דו בריוש הינו מקום נוסף אליו הגעתי לאחר המלצתה של שרון (חייבת להודות שעד אז לא באמת טעמתי בריוש אמיתי) המקום עצמו כמעט כולו שחור מבפנים ועל הדלפק השקוף עומדים, כמו פנינים, בריושים גדולים וקטנים יפיפיים. המוכרת הייתה אדיבה מאד, היא תירגלה עליי את האנגלית שלה ואני את הצרפתית, וככה ביקשתי ממנה לשים לי בשקית בריוש קטן מפרמז'ן, ואחר לקינוח, משוקולד. בנוסף, היא הזמינה אותי לטעום מבריוש הקונפיטורת פירות והאגוזים, והופתעתי מכמה שהוא היה טעים גם כן (אני תמיד סקפטית כשזה מגיע למאפים עם פירות אפויים בפנים, בעיקר יבשים)
מזל שגיסתי סיימה קורס קונדיטוריה, כי לאחרונה התחלתי לחשוק שוב במטעמים צרפתיים מתוקים והרוגעלכים עשויי המרגרינה לא מצליחים "לגרד את הנקודה". שלשום, כאשר אפתה כמה תבניות של קרואסוני חמאה, הבית התמלא בריח מתוק ובהרגשה פריזאית נפלאה (:
נראה שעוד סופ"ש חורפי עומד בפתח, ואני רוצה להעביר אותו בעזרת הכנת אוכל (לאחרונה אני בשוונג, התלהבתי מזה ששוב יש לי תנור) וטלוויזית "זבל" מלאת ריאלטי לא מציאותי בכלל.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה