על עיירות מתוקות וטירות גדולות

אומנם אני כבר לא בפריז, אבל אני ממשיכה לעשות לעצמי מעניין, כמעט כמו בפריז (:

בשעה טובה מצאתי לעצמי דירה, אני חוזרת להום-טאון שלי, ועוד לאזור אותו אני הכי אוהבת. באופן מעט אירוני אני לא כל כך אוהבת ערים גדולות; תל אביב לא קוסמת לי, מניו-יורק סלדתי מאד בהתחלה, וגם לונדון, האפורה והמדליקה, נראתה לי מאיימת קצת, וחוץ מזה כבר ציינתי כמה אני אוהבת עיירות קטנות וכפרים ציוריים אירופאיים. אבל כל זה לא תקף כשזה מגיע לערים גדולות מסוימות אחרות, דוגמת פריז (כמובן), ברלין, אמסטרדם, בריסל ואפילו טורונטו. משהו בערים האלה, ועוד כמה ערים אחרות, מרגיש קטן ולכן ה'גודל' לא מאיים עליי. אולי זה משהו באווירה ובאנשים, זה מאד עוזר כשתושבי העיר לא מתהלכים במחשבה שכל מה שקורה בכל רגע נתון קורה עבורם (הציניות חוגגת היום, מתנצלת מראש). כאן נכנסת גם ההשוואה שלי בין ירושלים לתל אביב, למרות שלשתיהן יש במה להתגאות, ירושלים קוסמת לי יותר- בין אם זו ההיסטוריה או השלווה היחסית ששוררת בעיר (והפעם אני לא צינית).

בכל אופן, אחרי מעט נדידות ולא מעט חיפושים, סוף סוף אני צפויה לעבור לדירה משלי. אני תמיד נהנית לעצב חללים ריקים ולנסות לתכנן מראש מה אניח ואיפה, ומה, כמובן, אצטרך במלוא הצער לקנות ;)
חשוב לי ליצור אווירה מסוימת אלייה יהיה נעים להתעורר ולחזור אחרי יום עבודה. בין אם זה הלבן ואור השמש שיאירו כמה שיותר את השטח, או התמונות התלויות, הרהיטים אותם אפשר לשפץ וכך לחסוך ולהפוך לחדשים, פרחים על השולחן ושטיח נחמד עליו יהיה כיף לשבת ולאכול מול הטלוויזיה.
כרגע, במקום למיין מה אפשר לזרוק ומה להשאיר, אני מחפשת מה "צריך" להוסיף לחפציי באיביי ובאיקאה סייל. יאמר לזכותי שאני באמת ניגשת לזה עם גישה חסכונית, רק משהו שווה ממש (דוגמת אות גדולה עם נורות לד) יעבור את רף מאה השקלים...

אני בינתיים מתנהגת בחולמניות ומאזינה לג'ו פס, ורוצה שהמקום החדש שלי ירגיש בדיוק כמו הנעימוֹת שלו- שליו, רגוע, מלא אורות קטנים ואירופאי. מאד עוזר גם, שהדירה החדשה נמצאת כמה דקות הליכה מכל מקום נחוץ- בין אם זה הסופר, הדואר, או הפטיסרי הקטנה (כן, כן, פטיסרי אמיתית) והמצוינת, שם אני דואגת להתפנק בקפה טעים וקינוח צרפתי-ישראלי פעם בשבוע.

אפרופו עיירות, אני חוזרת ליום שבת בצרפת, בו ביקרתי בעיירה בשם שאנטי(לי) שנמצאת מרחק נסיעת רכבת קצרה מפריז. זאת הייתה היציאה הראשונה שלי מחוץ לעיר הגדולה, והסתיו שאז היה בשיאו והטירה המרשימה הפכו את היום שלי ליפייפה. בדרך לטירה עקבתי אחרי השלטים ומצאתי את עצמי חוצה יער קטן ומגרש מרוצי סוסים, למזלי לא דרס אותי אף סוס בדרך (: כמו כן דאגתי לטעום את קרם השאנטי, שקרוי על שם טירת שאנטי, היה טעים ונעים.

לקחת רכבת אל מחוץ לעיר זה תמיד תענוג, והתחנות השונות והיפות רק תורמות להרגשה :)

בדרך חזרה לרכבת עברתי דרך העיירה עצמה, השמש כבר התחילה לשקוע וממש יכולתי להרגיש את אווירת הסופ"ש שנחה על העיר. נראה כאילו יש רחוב ראשי אחד ויחיד, מה שהדגיש את השוני בין פריז הגדולה לשאנטי הקטנה. היה מרענן להתנתק לרגע מהתזוזה והגודל של פריז ולראות את החנויות הקטנות ואת האנשים של העיירה הזו מתארגנים לקראת סגירה. וגם דווקא שם מצאתי את המגפונים שלימים יהפכו להיות האהובים עליי, עד כדי כך אהובים שנסעתי לעיירה הזאת שוב כמה ימים מאוחר יותר לקנות אותם, בגלל תקלת אשראי. מאותו יום אני קוראת להם "המגפונים עם הסיפור מצרפת" ;)