שבוע חדש בעיר הזמנית שלי

אני כותבת את הפוסט הזה כמה ימים לאחר סופ"ש גדוש בחוויות, שהנחית בסופו אווירה קצת אפורה עקב חזרתה של חברתי עינבר ארצה. הסופ"ש חגגנו את יום ההולדת שלי באמצעות תיור רב בעיר מגוריי הזמנית, טעימות פטיסרי לפחות שלוש פעמים ביום, ישיבות צהריים בבתי קפה שונים, צילום המון תמונות והתפנקויות בחצאי ליטר של בירה לקראת הערב, כל ערב...

על הסופ"ש הנהדר שעבר אכתוב בימים הבאים, רק אגיד שעינבר התעקשה לצלם את חיי היומיום שלי, שכנעה אותי להוציא את המצלמה ולא רק להגיד "איזה יופי, הייתי מצלמת את זה" ויצרה עבורי (ואני בטוחה שגם עבורה) כמה זכרונות נהדרים במעט הימים שבילינו יחד.

אז מה קרה בינתיים? כבר התחיל השבוע השני הרשמי של לימודי הצרפתית, ולמרות שכמות החומר שמכניסים לראש שלנו כל יום היא עצומה, אני מרגישה שהתחלתי להתרגל לשגרת הלימודים ולשמוע צרפתית כ-ל הזמן.

אתחיל בזה שהמורה שלי מהממת, בכל המובנים. היא יפיפייה צרפתיה קלאסית, גבוהה, רזה, הולכת זקוף, בקושי מתאפרת ותמיד על עקבים. היא מאד סבלנית ונחמדה, צעירה שיודעת למעלה מארבע שפות, והיא משעשעת וגורמת לנו לנסות להבין את השפה ללא לחץ ומטלות מיותרות.

שומר הסף של ארוחות הבוקר שלי.

בכל אופן, הסוף המר-מתוק של הסופ"ש שעבר היה חייב להשתנות, והיום זכינו לעוד יום שמשי וחמים בפריז, אותו ניצלתי לגילוי מסעדה חדשה טעימה טעימה, עם אווירת חוף צרפתי, ממש קרובה ללימודים, לקניית פרחים בפעם הראשונה בעיר הרומנטיקה (עכשיו הם עומדים איתנים על השולחן, והחתול עובר מדי פעם ומנשנש מהזר עלה או שניים), להליכה קצרה לאורך קנאל סן מרטן שנמצא מול הבית, ולקניית גלידת וניל, שתהיה הקינוח שלי היום יחד עם פטל, וגבינת רוקפור, שתלך נהדר בתוך סלט, יאם.

אני חוזרת כמה שבועות אחורה (או ימים, לזמן כאן יש תחושה משונה!) להראות עוד חלקים של פריז, העיר הנהדרת בעולם ;)

באיזה יום ראשון שמשי אחד החלטתי לנעול את הבנסימונס החדשות שלי ולהעביר את הבוקר שלי בגן הבוטני, או בשמו האחר, גן הפרחים. בדרך קניתי בגט, מיץ טרי וקצת גבינות כדי לאכול ארוחת בוקר מתחת לשמש הסתווית.

אח"כ המשכתי לטייל בשאר הרובע הלטיני וקפצתי לראות את הפנתיאון והאזור היפה ליד, זה ישמע מצחיק אבל הרובע הזה אכן מרגיש מאד "מלומד", הכל עמוס בניינים מרשימים ועתיקים של אוניברסיטאות בצבע אבן, המעברים צרים, בעלי קווים נקיים וישרים והרבה סטודנטים עומדים בתורים שונים ללא נודע עבורי. האזור עצמו ממש חמוד ושלו, או שאולי זה הרגיש לי ככה בגלל שביקרתי בו דווקא ביום ראשון, מלא חנויות פרחים חמודות, בולונז'רי קטנות ואנשים רגועים שנהנים מרגעי השמש/טפטופי הגשם הקטנים בבתי הקפה.

כנסיית מדלן, לא ברובע הלטיני, אך ביקרתי שם לראשונה גם באותו היום.

הפנתיאון.

הקברים של ויקטור הוגו ואלכסנדר דומה מתחת לאדמת הפנתיאון.

הצלחתי גם להתפלח לחתונה בטעות, לא הבנתי למה כולם עומדים ולבושים כל כך יפה בתוך הכנסייה, ואז הם התיישבו וראיתי את הכלה והחתן. באופן מצחיק מאד התרגשתי, ככה זה אני וחתונות, וגם כל כך נעים לראות גברים, צעירים ומבוגרים, לבושים בחליפות, ואת הנשים עם כובעים חגיגיים.

ולפטיסרי של היום, הינה קרל מרלטי. לי מרגיש שהוא פטיסייר צנוע אך מוצלח מאד, למה? כי המחירים אצלו לא בשמיים, העיצוב של המקום הקטן מדויק אך מינימאלי והקינוחים- וואו! באותו היום גם זכיתי לראות אותו מדבר בחוץ עם לקוחות, כזה חמוד. הנה טארט שזיפים אפויים וטארט לימון, טעימים טעימים, שאכלתי בגני לוקסמבורג הקסומים.

הפעם הראשונה שלי במונמרטר גרמה לי להתאהב בפריז אחרת (אני מצטערת אם אני משתמשת במילה הזאת יותר מידי, בכל זאת זו פריז...) אבל את המצלמה לא לקחתי איתי, רק צילמתי את הפורטרט שלי שידעתי שארצה שיציירו לי. את מונמרטר הקסומה מנקודת מבטי אראה מאוחר יותר, שם ביקרנו עינבר ואני יחד, הפעם עם המצלמה.

שיהיה ערב נהדר, כיף שהסתיו הגיע כבר לכל מקום (:

גני לוקסמבורג, שבוע האופנה ושאנז אליזה

אני כל כך שמחה שהגעתי לכאן באוקטובר, לא מוקדם יותר ולא מאוחר יותר. אני זוכה לראות את פריז בכמעט כל עונותיה. היו לי ימים חמים שהצריכו רק חולצה מכופתרת, וימים גשומים שגרמו להוציא את הצעיף הפחות קליל שלי. עוד לא כל העלים נשרו מהעצים, יש ירוק ברחוב, יחד עם צהוב על המדרכות, השמש מחממת ואפשר לשבת בחוץ בבתי הקפה.

מצד שני כבר אפשר להרגיש את החורף, אתמול כשיצאתי מהבית הייתי צריכה לחזור ישר כדי להחליף למעיל קצת יותר עבה. מד הטמפרטורה מראה 2 מעלות צלזיוס והדלקתי את החימום החשמלי בדירה, איזה כיף :) לא היה גשום מידי עד עכשיו, ואני שומרת את המוזיאונים לימים הגשומים יותר אשר צפויים להיות.

אם להגיד את האמת, אני גם אשמח סתם לשכב מתחת לשמיכה כשבחוץ גשום. בארץ כשיורד גשם אני לא מספיקה לנצל אותו בכלל (כלומר ליישם את הקיטש המוכר- שוקו חם וסרט), כי הוא נגמר אחרי כמה דקות.

אם כבר דיברתי על גשם, הנה גני לוקסמבורג והסביבה ליד ביום הגשום הראשון שלי בפריז. זה היה היום בו התאהבתי בעיר באמת, מהחוויה הפרטית שלי, ולא בזכות זכרונות רחוקים, ציורים חלומיים ודמיון מפותח מאד :) 

והנה הוא במלוא הדרו, שבוע האופנה.

בתרגום חופשי, זהו שבוע בו המון בלוגרים בבגדים הזויים מתהלכים באופן מאד איטי ומצחקקים ב"טבעיות" כל שנייה וחצי בכדי שהמון אחר, הלא הוא הצלמים, יתפוס אותם בפוזה חיננית והכי חשוב, מאושרת ולקוחה מהחיים האמיתיים. הבלוגרים המוצלחים והמפורסמים יותר בבלוגיספרה מקבלים הזמנות לתצוגות האופנה, הם כבר מוכרים בקרב הקהל הצופה מן הצד וגם בקרב הצלמים, ואילו הבלוגרים שטרם התפרסמו פשוט ממשיכים להתהלך גם במהלך התצוגה, רק לא על המסלול בפנים אלא על המדרכה בחוץ.

ועכשיו ברצינות... אלו הן כמה תמונות שצילמתי מחוץ לגראן פלה, שם התרחשה תצוגת האופנה של שאנל יום לפני סיום שבוע האופנה. כמו שאפשר להבין החוויה הזאת גרמה לי לחייך קצת, היו שם ללא ספק אנשים מכובדים מאד, שמתלבשים נהדר, מצד שני היו גם אנשים שמתלבשים רק כדי להיראות, בחורות שמאד קשה להן ללכת על העקבים שהן בחרו לנעול, ועוד טיפוסים אחרים.

ומה בנוגע למתוקים? על לאדורה ושלל פטיסיריה שמעתי וקראתי וראיתי והזלתי ריר כבר שנים רבות. טעמתי לראשונה את המקרונים שלהם ברומא לפני כמה שנים, ואלו אכן היו המקרונים הכי טעימים שאכלתי.

מאותו רגע חיפשתי סניף לאדורה בכל יעד בו ביקרתי, מהונג קונג המזרחית ועד ניו יורק המערבית.

העיצוב בסניפי לאדורה תמיד מבוסס על אותו עיקרון- אולם נשפים בארמון מלכותי כלשהו (סביר להניח שצרפתי). זאת חוויה בפני עצמה רק לשבת בבית התה הטורקיזי הזה, וכמובן שגם המטעמים שם לא רעים בכלל, אבל בעיניי לאדורה תמיד תתמחה במקרונים יותר מבכל קינוח אחר.

סאנ(ט) אונורה

השאנז אליזה

חלקים מהגראן פלה ללא ההמולה האופנתית

גשר אלכסנדר השלישי

והנה אני :) בפעם הבאה אספר על המארה המדהימה.

הזמן עף ועוד שנייה יגיע סוף השבוע השלישי שלי פה, מחר אני כבר מתחילה את לימודי הצרפתית.

יום נהדר לכולם!