יכול להיות שהסיבה שאני כל אוהבת את העם הצרפתי וכל דבר שקשור אליו, היא בגלל שהוא כל כך מזכיר לי את התרבות הרוסית. הרגע סיימתי לצפות בסרט- Ensemble, c’est tout עם אודרי טוטו האהובה, והתחושה איתה סיימתי את הסרט הזכירה לי את את התחושות שהרגשתי בסיום צפייה בסרטים רוסים ישנים או חדשים יותר, עם שחקנים אגדיים שונים. היינו יושבות אמא שלי ואני, צופות בסרטים שהיא ראתה המון פעמים ואני רק לראשונה, היא מסבירה לי מידי פעם רבדים עמוקים יותר שאני לא מצליחה להבין כי השפה עשירה מידי בשביל הרוסית הישראלית שלי, ואז בוכות יחד מעצב או שמחה בסיום הסרט. לסרטים הרוסים (הטובים) תמיד יש משמעויות נוספות, ולרוב הם מסובכים, וסתם לשווא, היות והדילמות הרוסיות של פעם, ולפעמים גם של היום, לא מובנות לצופה הלא רוסי/הלא מודע להיסטוריה הקומוניסטית שנהגה לסבך הכל.
בכל אופן, ככה הרגשתי בסיום הסרט היום, ובאופן כללי בסיום צפייה בסרטים צרפתים, הם תמיד משאירים אצלי עצב מהול ברגש חיובי כלשהו.
היום דמיינתי את עצמי חוזרת כמה חודשים אחורה לפריז, ממש רואה באופן מוחשי את הדרך הביתה מהמטרו, את ההליכות הסתמיות ליד הסיין (שעכשיו עלה גבוה לפי מה שהבנתי), וסתם מראות שחוזרים אליי בפלשבקים- הוטל דה וויל המרשים, המארה הצפוף, הבולנז'רי בדרך לקנאל והביתה, כיכר רפובליק מלאת הגרפיטי והמהגרים, מונופרי- הסופר הגדול בשכונה מלאת הערבים, הקממברט התמידי במקרר, ההתארגנות בבקרים...
היום לא יצאתי מהבית בשעות האור, אבל הרגשתי קצת פריז כי קמתי מאוחר, סידרתי את המיטה עם טריליון הכריות, הכנתי אורז וירקות מוקפצים, שתיתי עם זה כוס יין אדום, האזנתי לשפה האהובה ואז התחשק לי לכתוב, והנה אני פה.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, שבוע שעבר לקחתי ארבעה ימי חופש מהעבודה. שכרתי רכב, עשיתי כמה סידורים נחוצים ובכל יום נסעתי לחוף ים אחר, כאשר בסופו חזרתי ללון בצימר האהוב עליי- הדירה שלי.
ביום הראשון לא נסעתי רחוק מידי- לחוף פלמחים. אני אוהבת חופים שלא נמצאים ליד סביבה עירונית או טיילת כלשהי, כאלו שיש סביבם גבעות וגורמים להרגיש לרגע קצר קצת לא פה. אחרי שהות קצרה בחוף העזתי להתפנק במסאג' שוודי שארך שעה, בקאווה ומיץ תפוזים מעורבבים יחדיו, קצת ג'קוזי, קצת בריכה וקצת סאונה, וקצת שכיבה מתחת לשמש עם ספר. חזרתי ל'צימר', שם הכנתי שרימפס בחמאה ויין לבן, ואז צפיתי בסרט ג'וי עם ג'ניפר לורנס האדירה.
ביום השני הצפנתי לחוף בית ינאי, שממנו היו לי זכרונות נעימים. הגלים היו די גבוהים ואזור הרחצה מצומצם, מה שלא מנע ממני להיכנס שלוש פעמים אל תוך המים, וכמעט לטבוע בפעם השלישית... למדתי את הלקח שלי עם ההתגרות בגורל באותו יום. שכיבה ממושכת של ארבע שעות מתחת לשמש גרמה לעור שלי להפוך לאדום, ומאוחר יותר לחום, וככה עונת השיזוף שלי החלה באופן רשמי.
קפיצה קצרה למתחם שרונה לאחר מכן (שעכשיו קצת מוזר לרשום על זה, בעקבות הנסיבות) סיפקה אותי במראות תיירותיים ובשוק נחמד מאד, וגם יקר. אכלתי נקניקיה טעימה ב-ביירן וקניתי גבינות צרפתיות ב-לה פרומאז'רי, ממש טיול מסביב לעולם בחמש דקות. אבל באופן כללי המקום מאד מנסה להיראות כמו-, מאד לא ישראלי הייתי אומרת, מקום תיירותי שתפקידו למשוך תיירים.
ביום השלישי חברה הצטרפה לחופשה הקצרה ויחד הצפנו עוד יותר, עד לחוף דור. התגלה בפנינו חוף מושלם, ששובר גלים ארוך גובל את כולו וכך נוצרת סוג של בריכה ללא גלים, עם מים נקיים, צלולים וטורקיזיים שמשני צדדיה ניתן לשכב על החול, כשהמים עוד נוגעים מעט בגוף, ולספוג את השמש והרוגע.
זה החוף המושלם ביותר בו הייתי אי פעם; כמעט ולא היו אנשים וההרגשה הממכרת של המים הרגועים, השמש, החמימות והרדידות של המים גרמו לשהייה מהממת ותחושת חופש של ממש.
בכל אופן, ככה הרגשתי בסיום הסרט היום, ובאופן כללי בסיום צפייה בסרטים צרפתים, הם תמיד משאירים אצלי עצב מהול ברגש חיובי כלשהו.
היום דמיינתי את עצמי חוזרת כמה חודשים אחורה לפריז, ממש רואה באופן מוחשי את הדרך הביתה מהמטרו, את ההליכות הסתמיות ליד הסיין (שעכשיו עלה גבוה לפי מה שהבנתי), וסתם מראות שחוזרים אליי בפלשבקים- הוטל דה וויל המרשים, המארה הצפוף, הבולנז'רי בדרך לקנאל והביתה, כיכר רפובליק מלאת הגרפיטי והמהגרים, מונופרי- הסופר הגדול בשכונה מלאת הערבים, הקממברט התמידי במקרר, ההתארגנות בבקרים...
היום לא יצאתי מהבית בשעות האור, אבל הרגשתי קצת פריז כי קמתי מאוחר, סידרתי את המיטה עם טריליון הכריות, הכנתי אורז וירקות מוקפצים, שתיתי עם זה כוס יין אדום, האזנתי לשפה האהובה ואז התחשק לי לכתוב, והנה אני פה.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, שבוע שעבר לקחתי ארבעה ימי חופש מהעבודה. שכרתי רכב, עשיתי כמה סידורים נחוצים ובכל יום נסעתי לחוף ים אחר, כאשר בסופו חזרתי ללון בצימר האהוב עליי- הדירה שלי.
 |
| שמיכה עוד מימי הקיבוץ, פירות, ספר משתנה, כובע רחב שוליים, ספריי הגנה ושמן ללא ריח מיוחד- המצרכים שלי ליום מהנה בים. |
 |
| ותודה לסופר הרוסי ליד הבית- שרימפס בחמאה, יין לבן ושום. |
קפיצה קצרה למתחם שרונה לאחר מכן (שעכשיו קצת מוזר לרשום על זה, בעקבות הנסיבות) סיפקה אותי במראות תיירותיים ובשוק נחמד מאד, וגם יקר. אכלתי נקניקיה טעימה ב-ביירן וקניתי גבינות צרפתיות ב-לה פרומאז'רי, ממש טיול מסביב לעולם בחמש דקות. אבל באופן כללי המקום מאד מנסה להיראות כמו-, מאד לא ישראלי הייתי אומרת, מקום תיירותי שתפקידו למשוך תיירים.
ביום השלישי חברה הצטרפה לחופשה הקצרה ויחד הצפנו עוד יותר, עד לחוף דור. התגלה בפנינו חוף מושלם, ששובר גלים ארוך גובל את כולו וכך נוצרת סוג של בריכה ללא גלים, עם מים נקיים, צלולים וטורקיזיים שמשני צדדיה ניתן לשכב על החול, כשהמים עוד נוגעים מעט בגוף, ולספוג את השמש והרוגע.
לאחר רחיצה יסודית ונחוצה במלתחות (החול מצליח להגיע למקומות מוזרים...) יצאנו לדרכינו מעט מאד דרומה עד למדרחוב המפורסם של זכרון יעקב. הלכנו, אכלנו, צילמנו וקנינו דובדבנים (: הרגשתי מאד תיירותיות בשמלת המקסי וג'קט הג'ינס שלי, מעל העור הרגיש והשרוף/שזוף.
וביום הרביעי החלטתי לנסוע לירושלים, בה לא ביקרתי חודשים ארוכים. זה בעיקר היה סיור לא החלטי ולכן אני חייבת להודות שלא נהניתי כל כך. היה חם, ומסתבר שחום מתקבל בברכה רק כששוכבים על החוף, ובנוסף, לא סיירתי במקומות האהובים עליי בעיר. אז חזרתי הביתה מוקדם כדי לאכול גבינות ופירות (שוב) ולצפות בעוד סרטים, ואז ללכת לישון כי מעייף לנפוש ;)
שבועות מתקרב ואני מצאתי שני מתכונים מפתים לקיש ופשטידה, זה כנראה החג הכי צרפתי שיש, מלא בגבינות ויין, אין יותר טעים מזה.
משאירה שיר שגורם לי להרגיש לא מחוברת למציאות-
חג לבן ושמח שיהיה (:
 |
| הדרך דרומה כללה עצירה מהירה וספונטנית באיזשהו אזור ערבי, בו טעמנו את הכנאפה הראשון שלנו! ללקק את האצבעות. |
 |
| פינות יפות ואירופאיות בזכרון יעקב. |
 |
| מנשנש חתיכות סלמון בנימוס רב. |
שמלת מקסי וצעיף התקבלו במתנה
ג'קט ג'ינס - גאפ
סנדלים - מקס מורטי
תיק - מייקל קורס
כובע - מחנות רנדומלית בעיר
משקפי שמש - סלין
 |
| קילו דובדבנים ב-20 שקלים ככה באמצע יום בהיר. |
 |
| יכול להיות שההערכה החדשה והמפתיעה שלי לשוקולד, ועוד מריר, מעידה על הזדקנות? |
וביום הרביעי החלטתי לנסוע לירושלים, בה לא ביקרתי חודשים ארוכים. זה בעיקר היה סיור לא החלטי ולכן אני חייבת להודות שלא נהניתי כל כך. היה חם, ומסתבר שחום מתקבל בברכה רק כששוכבים על החוף, ובנוסף, לא סיירתי במקומות האהובים עליי בעיר. אז חזרתי הביתה מוקדם כדי לאכול גבינות ופירות (שוב) ולצפות בעוד סרטים, ואז ללכת לישון כי מעייף לנפוש ;)
שבועות מתקרב ואני מצאתי שני מתכונים מפתים לקיש ופשטידה, זה כנראה החג הכי צרפתי שיש, מלא בגבינות ויין, אין יותר טעים מזה.
משאירה שיר שגורם לי להרגיש לא מחוברת למציאות-
