8 במרץ לא בפריז

אני אפתח באיחולי יום האישה שמח! התעוררתי היום מצלצול הטלפון הנייד, ובאופן מפתיע זה הרגיש כמו יקיצה טבעית. היום השמשי אך הלא חם מידי, החצאית הפרחונית שלבשתי וארוחת הבוקר המתוקה בפטיסרי ליד הבית עם גיסתי והאחיין המהמם שלי עשו לי בוקר כיף ממש. חילופי הפרחים לכבוד היום האביבי והנחמד הזה הועילו עוד יותר למצב הרוח ולקישוט השולחן בפינת האוכל (:

גיליתי שנשארו לי רק עוד שלוש תיקיות של תמונות מצרפת, וגיליתי שאני ממש מתגעגעת. אני נמצאת במן דילמה מתמדת של איפה עדיף- כאן או שם. מצד אחד יש את היתרונות של הארץ; המשפחה, הנוחות, הדירה החדשה, המקומות המוכרים, החברים... מצד שני, אני באמת מאמינה שזה לא הגורל שלי להישאר פה, אני מרגישה כל כך יותר בנוח באירופה. החופש להתלבש איך שארצה מבלי לחשוב אם זה מוגזם או אם יסתכלו עליי מוזר, האופציה לצאת מהבית ולטייל ברחובות סתם ככה, כי הם מלאי היסטוריה, תרבות ויופי. הפארקים הירוקים, החורף האמיתי, האביב העוד יותר אמיתי, והקיץ שגורם לי לאהוב את השמש ולא לאחל שתעלם. ומה שהכי טוב, ההערכה שתהיה לי לארץ כשאגיע לבקר.
בינתיים אני חוזרת אחורה באינסטגרם ונהנית לראות את ההנאה שלי בפריז, שם יכולתי לכבוש את הכובע השחור שלי מתי שרציתי, והדאגה היחידה שלי לגביו הייתה אם הרוח חזקה מידי בכדי להעיף אותו או לא. בניתי לי מסלולים, בין אם בדרך ללימודים, בדרך חזרה או בסופ"ש פנוי. אם לא הייתי באיזו קונדיטוריה אז זאת הייתה תחנת ארוחת הבוקר שלי, אם היה יום שמשי אז חיפשתי פארק חדש, אם רציתי לנשנש משהו אז קניתי פטל, אם רציתי לערוך תמונות בלפטופ אז ירדתי לקפה מול הבית, אם רציתי יין אז היינו מסיימים את יום הלימודים בביסטרו שליד בית הספר. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלי בחו"ל, ותמיד ידעתי ואדע ששם שונה מפה, כמעט בכל דבר אפשרי אבל בעיקר באורח ודרך החיים, אבל לחזור לפה אחרי שהות ממושכות במקום שבו באמת אפשר אחרת עשה גם אותי קצת אחרת.

הקפה וטארט הראשונים בעיר האורות.

אשפית הסלפיז מאז 1993 ;)

סן ז'רמן בערב.

מטרו רפובליק ואני ביום ההולדת.

אבל כמובן שגם פה יש דברים טובים, וביניהם הדירה החדשה שלי שאני מתה עלייה. אני באמת נהנית לחזור אליה או סתם להתבטל בה כשאין מה לעשות, וגם התחלתי לבשל כמו שצריך ולארח, שזה כיף ממש. יש לי חלון גדול ואת התריסים אני יכולה להסיט לגמרי לצד, יחד עם הוילונות הלבנים והעץ הגבוה בחוץ הנוף מרגיש ממש נעים.
יש לי את השטיח שרציתי לשבת עליו ולכתוב פוסטים, או שישמש כמקומות ישיבה נוספים כאשר אין מקום על הספה, והנה בדיוק הגיעה מכונת הכביסה שתפטור אותי מהר הבגדים שהצטבר. תליתי המון אורות קטנים בכל פינה בערך, וסוף סוף קיבלתי את מעמד היינות שהזמנתי מהסינים, ועכשיו הוא השלים לי את פינת היין שלי, אותה אני פוקדת כמעט בכל ערב. בכל אופן, עשיתי לי פה פריז קטנה, ואני באמת משתדלת לעשות לי אותה גם כשאני יוצאת מהבית, אבל פריז זאת פריז ופה זה פה.

הפעם אני חוזרת לאיזשהו יום בנובמבר, בעצם זה לא היה סתם יום, אלא יומיים לאחר מקרה הטרור. העיר הייתה בהלם ואני יצאתי לטייל בעוד סוג של יער בתוך פריז- בואה דו וא(נ)ס(ן), שנמצא בצמוד לטירת ואנסן. בעבר האזור כולו נחשב לעיר אחרת מפריז (שמה היה כמובן ואנסן), מגניב איך גבולות משתנים.

באותו יום מצאתי את עצמי מגיעה גם לאזור המונטמרטר שוב. נעלתי את הבנסימונס הכחולות שלי וטיילתי בפריז העצובה והיפה.

מקווה להעלות בקרוב תמונות מהדירה (:

שיהיה יום שמח ואביבי.