זהו, חזרתי ממשמרת כפולה וסוף סוף אכתוב על סופ"ש השבועות שלי בדרום. קראתי מאמר שדירבן אותי מאד ועל כן יצאתי לרוץ, אכלתי תפוח ירוק כי לא הייתי רעבה, ועכשיו אני שותה תה פירות יער ועל פניי מרוחה מסיכה מספר 3. מחר אקום ב-8 בבוקר, כי כשקמים מוקדם היום ארוך יותר ותחושת הפרודוקטיביות עולה, ואעשה דברים מועילים נוספים, כמו כביסה למשל, או ארוחת בוקר ארוכה.
אז איך העברתם את חג הגבינות שאין שום הצדקה תנ"כית להיותו חג גבינות? אני העברתי את שלי בבליסה מתמדת ונהניתי מכל רגע. הכנו קישים, ובורקס גבינות, וסלטים מפונפנים עם רוקפור ונקטרינה, חתכנו גבינות מסריחות (שבארץ הן פחות מסריחות), פרסנו לחם שיפון ונשנשנו ענבים. רק יין לבן היה חסר, אכן לא אחראי מצידי, ואולי איזה זר פרחים חמוד.
חוץ מלאכול בעיקר שכבתי בפוד קומה על הספה, ספק נרדמת ספק לא, וביליתי עם התינוק היחיד בעולם שאני אוהבת- האחיין שלי (:
קימה הכלבה האנרגטית, שהיא גם האחיינת הבכורה שלי.
כל כך שלו בדרום...
וכמובן שהתבקש לסגור את החג עם קצת בשר.
החום שפוקד וימשיך לפקוד, כי מסתבר שהקיץ כבר התחיל רשמית, את הארץ ממש מוציא ממני כל טיפת יצירתיות וגם די הרבה מוטיבציה. הכל מרגיש צהוב בחוץ, השמים אפילו לא נראים כחולים, הם פשוט לבנים ופולטים חום, וזה די מתסכל רק להתקיים ממקום ממוזג אחד לאחר במשך החודשים הקרובים. שוב שבה אליי תחושת התסכול הישראלית- הרחוב הראשי בחוץ מבאס אותי, האקלים מאכזב, והאופציות נראות פתאום כה מועטות.
אבל בנימה מעט יותר אופטימית, ביום שבת האחרון לא עבדתי בשעות האור וסוף סוף שתיתי בירה בצהריים בקפה בעיר, היה חם כמובן, אבל השתדלתי ללבוש כמה שיותר דק וחבשתי את כובע הקש של אמא שלי, כך שהרגשתי קצת חופש.
הבירה הגיעה אחר כך (:
קופצת וחם לי!!!
שוקולד מריר של לינדט עם שומשום, יאמי.
פה כיף לי לשבת עם המזגן.
יאמר לזכותה של עיר ילדותי שחלק אחד של הרחוב הראשי די משמח, יש לאורכו כל מיני חנויות של מעצבים ישראלים, יש חנות מהממת לכלי בית, אם כי מאד יקרה, יש בתי קפה נחמדים, מסעדת בשרים מעולה, צל מנחם מהעצים ובהמשך גם ברים טובים. האזור הספציפי של החנויות מזכיר לי פינה אירופאית רנדומלית, שזה כיף, ועוד יותר כיף היה לראות שנפתחה חנות בגדים חדשה. עברתי לידה כשהיא הייתה סגורה ועשרות נעלי הבנסימונס, יחד עם העיצוב המגניב ממש של המקום, גרמו לי להבטיח לעצמי שאכנס לשם בשעות היום. ביום ראשון בשעות הצהריים המוקדמות החלטתי לקפוץ לשם, ויצא שיצאתי עם קנס די רציני לכיס, אבל גם מרוצה. מצאתי שם סוף סוף מכנס מחויט שיושב נהדר, מ-100% כותנה, וגם שמלה מיוחדת שגורמת לי להרגיש באיפנמה, בדרום צרפת ובאיזה רוף טופ בניו יורק בו זמנית (שלושה יעדים בשמלה אחת? לקחתי ;) לחנות קוראים CO.CO - Collective Collection ויש לה אג'נדה מעניינת, אתוודה שלא התעמקתי בה יותר מידי, אבל התברר כי הבגדים מיוצרים בארץ, שזה פלוס מבחינתי.
יכול להיות שהסיבה שאני כל אוהבת את העם הצרפתי וכל דבר שקשור אליו, היא בגלל שהוא כל כך מזכיר לי את התרבות הרוסית. הרגע סיימתי לצפות בסרט- Ensemble, c’est tout עם אודרי טוטו האהובה, והתחושה איתה סיימתי את הסרט הזכירה לי את את התחושות שהרגשתי בסיום צפייה בסרטים רוסים ישנים או חדשים יותר, עם שחקנים אגדיים שונים. היינו יושבות אמא שלי ואני, צופות בסרטים שהיא ראתה המון פעמים ואני רק לראשונה, היא מסבירה לי מידי פעם רבדים עמוקים יותר שאני לא מצליחה להבין כי השפה עשירה מידי בשביל הרוסית הישראלית שלי, ואז בוכות יחד מעצב או שמחה בסיום הסרט. לסרטים הרוסים (הטובים) תמיד יש משמעויות נוספות, ולרוב הם מסובכים, וסתם לשווא, היות והדילמות הרוסיות של פעם, ולפעמים גם של היום, לא מובנות לצופה הלא רוסי/הלא מודע להיסטוריה הקומוניסטית שנהגה לסבך הכל. בכל אופן, ככה הרגשתי בסיום הסרט היום, ובאופן כללי בסיום צפייה בסרטים צרפתים, הם תמיד משאירים אצלי עצב מהול ברגש חיובי כלשהו.
היום דמיינתי את עצמי חוזרת כמה חודשים אחורה לפריז, ממש רואה באופן מוחשי את הדרך הביתה מהמטרו, את ההליכות הסתמיות ליד הסיין (שעכשיו עלה גבוה לפי מה שהבנתי), וסתם מראות שחוזרים אליי בפלשבקים- הוטל דה וויל המרשים, המארה הצפוף, הבולנז'רי בדרך לקנאל והביתה, כיכר רפובליק מלאת הגרפיטי והמהגרים, מונופרי- הסופר הגדול בשכונה מלאת הערבים, הקממברט התמידי במקרר, ההתארגנות בבקרים... היום לא יצאתי מהבית בשעות האור, אבל הרגשתי קצת פריז כי קמתי מאוחר, סידרתי את המיטה עם טריליון הכריות, הכנתי אורז וירקות מוקפצים, שתיתי עם זה כוס יין אדום, האזנתי לשפה האהובה ואז התחשק לי לכתוב, והנה אני פה.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, שבוע שעבר לקחתי ארבעה ימי חופש מהעבודה. שכרתי רכב, עשיתי כמה סידורים נחוצים ובכל יום נסעתי לחוף ים אחר, כאשר בסופו חזרתי ללון בצימר האהוב עליי- הדירה שלי.
שמיכה עוד מימי הקיבוץ, פירות, ספר משתנה, כובע רחב שוליים, ספריי הגנה ושמן ללא ריח מיוחד- המצרכים שלי ליום מהנה בים.
ביום הראשון לא נסעתי רחוק מידי- לחוף פלמחים. אני אוהבת חופים שלא נמצאים ליד סביבה עירונית או טיילת כלשהי, כאלו שיש סביבם גבעות וגורמים להרגיש לרגע קצר קצת לא פה. אחרי שהות קצרה בחוף העזתי להתפנק במסאג' שוודי שארך שעה, בקאווה ומיץ תפוזים מעורבבים יחדיו, קצת ג'קוזי, קצת בריכה וקצת סאונה, וקצת שכיבה מתחת לשמש עם ספר. חזרתי ל'צימר', שם הכנתי שרימפס בחמאה ויין לבן, ואז צפיתי בסרט ג'וי עם ג'ניפר לורנס האדירה.
ותודה לסופר הרוסי ליד הבית- שרימפס בחמאה, יין לבן ושום.
ביום השני הצפנתי לחוף בית ינאי, שממנו היו לי זכרונות נעימים. הגלים היו די גבוהים ואזור הרחצה מצומצם, מה שלא מנע ממני להיכנס שלוש פעמים אל תוך המים, וכמעט לטבוע בפעם השלישית... למדתי את הלקח שלי עם ההתגרות בגורל באותו יום. שכיבה ממושכת של ארבע שעות מתחת לשמש גרמה לעור שלי להפוך לאדום, ומאוחר יותר לחום, וככה עונת השיזוף שלי החלה באופן רשמי. קפיצה קצרה למתחם שרונה לאחר מכן (שעכשיו קצת מוזר לרשום על זה, בעקבות הנסיבות) סיפקה אותי במראות תיירותיים ובשוק נחמד מאד, וגם יקר. אכלתי נקניקיה טעימה ב-ביירן וקניתי גבינות צרפתיות ב-לה פרומאז'רי, ממש טיול מסביב לעולם בחמש דקות. אבל באופן כללי המקום מאד מנסה להיראות כמו-, מאד לא ישראלי הייתי אומרת, מקום תיירותי שתפקידו למשוך תיירים. ביום השלישי חברה הצטרפה לחופשה הקצרה ויחד הצפנו עוד יותר, עד לחוף דור. התגלה בפנינו חוף מושלם, ששובר גלים ארוך גובל את כולו וכך נוצרת סוג של בריכה ללא גלים, עם מים נקיים, צלולים וטורקיזיים שמשני צדדיה ניתן לשכב על החול, כשהמים עוד נוגעים מעט בגוף, ולספוג את השמש והרוגע.
זה החוף המושלם ביותר בו הייתי אי פעם; כמעט ולא היו אנשים וההרגשה הממכרת של המים הרגועים, השמש, החמימות והרדידות של המים גרמו לשהייה מהממת ותחושת חופש של ממש.
לאחר רחיצה יסודית ונחוצה במלתחות (החול מצליח להגיע למקומות מוזרים...) יצאנו לדרכינו מעט מאד דרומה עד למדרחוב המפורסם של זכרון יעקב. הלכנו, אכלנו, צילמנו וקנינו דובדבנים (: הרגשתי מאד תיירותיות בשמלת המקסי וג'קט הג'ינס שלי, מעל העור הרגיש והשרוף/שזוף.
הדרך דרומה כללה עצירה מהירה וספונטנית באיזשהו אזור ערבי, בו טעמנו את הכנאפה הראשון שלנו! ללקק את האצבעות.
פינות יפות ואירופאיות בזכרון יעקב.
מנשנש חתיכות סלמון בנימוס רב.
שמלת מקסי וצעיף התקבלו במתנה
ג'קט ג'ינס - גאפ
סנדלים - מקס מורטי
תיק - מייקל קורס
כובע - מחנות רנדומלית בעיר
משקפי שמש - סלין
קילו דובדבנים ב-20 שקלים ככה באמצע יום בהיר.
יכול להיות שההערכה החדשה והמפתיעה שלי לשוקולד, ועוד מריר, מעידה על הזדקנות?
וביום הרביעי החלטתי לנסוע לירושלים, בה לא ביקרתי חודשים ארוכים. זה בעיקר היה סיור לא החלטי ולכן אני חייבת להודות שלא נהניתי כל כך. היה חם, ומסתבר שחום מתקבל בברכה רק כששוכבים על החוף, ובנוסף, לא סיירתי במקומות האהובים עליי בעיר. אז חזרתי הביתה מוקדם כדי לאכול גבינות ופירות (שוב) ולצפות בעוד סרטים, ואז ללכת לישון כי מעייף לנפוש ;)
שבועות מתקרב ואני מצאתי שני מתכונים מפתים לקיש ופשטידה, זה כנראה החג הכי צרפתי שיש, מלא בגבינות ויין, אין יותר טעים מזה. משאירה שיר שגורם לי להרגיש לא מחוברת למציאות-
