יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

השבוע הראשון שלי בפריז

ביום חמישי שעבר נחתתי בבוקר בשדה התעופה שרל דה גול שבפריז. יחד עם שתי מזוודות גדולות, שני תיקי יד, מיכל שירותים ששייך לחתול ואיך לא, החתול עצמו, התחלתי בנסיעה הארוכה (הכל נראה ארוך ומייגע עם כל כך הרבה ציוד) לכיוון הבית הזמני שלי בבירה הצרפתית.

לאחר יומיים ראשונים מעט מהממים, בכל המובנים, התחלתי במלאכת התיירות.
אני רוצה להספיק לראות כמה שיותר טרם תחילת לימודי הצרפתית, בכדי להכיר את העיר כמה שיותר. עד כה המלאכה משתלמת מאד, והידיעה שאין לי לאן למהר רק ממתיקה את זה.

אני אוהבת להיות פה. אוהבת את מזג האוויר, את פריז השמשית ואת פריז הגשומה. אני אוהבת את האוכל, את המאפים, שתמיד טריים (בגט טרי מישהו?), את הפטיסרי כמובן, את היין, את הגבינות (!). אוהבת את זה שמשנה לאנשים מה הם לובשים, את בתי הקפה, גם את אלה שמלאים בתיירים. אוהבת את הנימוס! נפגשים עם שתי נשיקות בלחי, אומרים "פארדו(ן)", מחזיקים את הדלת, מחייכים ברחוב סתם ככה. אלה הם החיים!

עכשיו לאחר כשבוע ויומיים אני נטמעת בין הפריזאים, כבר הספקתי לזעוף במטרו ולברך לשלום אנשים אקראיים, רק המצלמה הגדולה חושפת אותי כשהיא מחוץ לתיק. אין פה באמת חוקים מוגדרים ל"איך להיראות פריזאי", לא כולם לובשים שחור או נועלים עקבים, ולא כולם שונאים דוברי אנגלית, זה דווקא מקסים בעיניי שפונים אליי בצרפתית, גם לאחר שחשפתי את עצמי כדוברת שפת האויב (והכוונה היא לא לעברית).

החיים שלי בעיר האהובה עליי בעולם כולו התחילו ואני מרוצה מאד. 


כאמור ברגע שהגעתי ישר התחלתי בסידור הדירה, ניסיתי ליצור בית לי, וגם לחתולסקי.







זה היה מעט מאתגר לארוז לקראת חוויה שכזאת, בעיקר בתחום הנעליים. בסך הכל הבחירות שלי התבררו כנכונות, חוץ מזה תמיד אפשר להתפרע ולקנות עוד... 




הכנות לארוחה האהובה עליי ביום.





הלובר וסביבתו.


השבוע בו הגעתי היה בדיוק שבוע האופנה בפריז, פה ושם תפסו אותי סימנים של האירועים אשר התרחשו. היה יום מסוים בו נסעתי במיוחד כדי להרגיש קצת את השבוע המעט מגוחך הזה, אבל זה כבר לפוסט אחר.























כמו שציינתי קודם, האוכל פה מהווה חולשה בשבילי, חולשה שאני לא מתכוונת לא להיכנע אליה :) עד כה יוצא לי לטעום כמעט כל יום פטיסרי, כל פעם בקונדיטוריה שונה ובשאיפה מפורסמת.
התחלתי מאנג'לינה האגדית. המקום מהמם- מזכיר ארמונות מלאי זהב. טעמתי את השוקולה שו (שוקו חם) המפורסם ואת המון בלאן, קינוח הדגל.



לציפוי החום היה טעם מאד חזק של קינמון, המילוי היה אווירי ויחסית קליל. שמחה שטעמתי אבל בפעם הבאה אלך על משהו יותר מסורתי.



זהו לעכשיו, יש לי כרטיס זיכרון מלא בתמונות מהשבוע שעבר שאני מתה להעלות לפה. 
שיהיה יום נהדר!




6 תגובות:

  1. וואו, התמונות שלך מדהימות והרשמים מרתקים. והחתולים, כרגיל... מלכותי ואצילי! ❤

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! כן החתול ללא ספק הופך הכל ליפה ומתוק יותר ❤

      מחק
  2. וואו, התמונות שלך מדהימות והרשמים מרתקים. והחתולים, כרגיל... מלכותי ואצילי! ❤

    השבמחק
  3. איזה כיף שגיליתי אותך! ככה אני יכולה להיזכר בפריז כשאני מתגעגעת :)

    את מצלמת נהדר! לגמרי הצחקת אותי בתיאור הבלוגרים החיים בסרט שסתם לבשו את האאוטפיט ההזוי ביותר שהצליחו להרכיב כדי להסתובב מסביב לגראן פאלה!

    כשתסיימי את רשימת המקומות ה"MUST" דברי איתי, אשלח אותך למקומות פריזאים באמת !

    XX

    השבמחק
    תשובות
    1. איזו תגובה כיפית! בהחלט אדבר איתך, רק נשאר לעשות צ'ק על ווסראיי :)

      מחק
  4. איזה כיף לך, כולי קנאה וגעגועים. גרתי בפריז שנתיים ואני מתגעגע לכל רגע. תמשיכי להנות ולצלם 3>

    השבמחק