יום רביעי, 25 בנובמבר 2015

פרובאנס מון אמור – חלק א'

מד המעלות כבר הראה את הסיפרה 0 ומזג האוויר הצריך את הוצאת הכפפות, ואולי גם בקרוב את המעילים הפחות מחמיאים. זאת פעם ראשונה בחיי בה אני נמצאת בקור לא כתיירת, אלא כתושבת (אומנם זמנית) עם מלתחה לא מצומצמת מידי וללא הצורך להתהלך כל היום בחוץ. כל זה מקל מאד מבחינת הלבוש בחורף קר. אני יכולה להישאר עם הבגדים היותר יפים (והפחות מחממים) כל עוד יש מבנים אותם אני צריכה לפקוד כל יום, ואם המצב נהיה ממש קריר- אני יכולה להתחמם בבית קפה ללא חשש מהזמן המתבזבז.

כמו שציינתי בפוסט הקודם, את הסופ"ש האחרון העברתי באזור פרובאנס שנמצא בדרום צרפת. הדברים הראשונים שתמיד קפצו לי לראש אחרי שהמילה 'פרובאנס' הושמעה היו נופים של טבע ירוק מלא בגפנים, לוונדר וזיתים, ארוחות ערב עם השכנים מהבתים ליד, שמתחילות מאוחר וממשיכות עד השעות הקטנות של הלילה, עם אוכל מצוין והמון יין, גברים עם חולצות כותנה פתוחות למחצה, מכנסי פשתן דקים וכוס יין ביד, ונשים שמסתובבות עם שמלות קיץ מתנפנפות, שיער אסוף באופן מרושל, ותמיד יש להן מה לעשות- לקנות מאפים טריים, או פרחים שהרגע נקטפו מהשדה ליד, או לנוח לאיזו סיאסטה.

בקיצור, חלום. פרובאנס מלאה בכל מה שדמיינתי (בקיץ כמובן, בחורף המקומיים מעדיפים להתלבש קצת יותר חם) היא מלאה בכפרים קטנים שנבנו לפני מאות שנים על גבי גבעות והרים, מלאה בהיסטוריה מרתקת, באדמה טובה שמספקת לתושביה את רוב הדברים הנחוצים בחיים- תעסוקה ומזון, ושימחה כמובן, והכי חשוב- מלאה בתושבים עם קמטים בצידי העיניים, כי חייכו רוב חייהם.
דרום צרפת מדהימה גם בחורף, וזאת למרות הרוחות האכזריות, שבקיץ מספקות הפוגה מהחום, ובחורף מבריחות את ענני הגשם מהר (וגם את התיירים, לבתי הקפה הרבים) ומשאירות את השמיים הכי כחולים שאי פעם ראיתי.

כל אלה ועוד, הם הסיבה שאני לא מצליחה להתאפק ורוצה לשתף את התמונות מהסופ"ש הקסום שלי כעת, למרות שאני כל כך אוהבת סדר כרונולוגי ;)

המרפסונת בחדר המלון, משקיפה מטה למרכז העיר הקטנה.






מה שמדהים אותי במדינות האירופאיות זה שהאזורים שנמצאים בקצוות, כלומר קרובים לגבול או גובלים למדינות השכנות, מושפעים מאד מהתרבות של שכנותיהן. זאת הסיבה שפרובאנס מרגישה מאד איטלקית-ספרדית, ולא רק מבחינת מזג האוויר ובגלל הים התיכון. ניב השפה קצת שונה, האנשים נראים ומתלבשים אחרת, האוכל אחר, האווירה מאד קלילה, וכמובן שההיסטוריה שונה. אני שהיתי בעיר שנקראית אביניון, עיר מוקפת חומה עתיקה עבה ובמרכזה עומד ארמון שבנו בהדרגה אפיפיורים שונים. כן, אפיפיורים! בעקבות כך חלקים מהעיר נראים רומאיים וטוסקניים לחלוטין, והאמנות היא מאד ימי-ביניימית.



באופן אידיאלי, דרום צרפת מצריכה אוטו כדי לחקור אותה כמו שצריך, מה שאני מלכתחילה ידעתי שלא אקח. אבל לא רציתי לוותר על הביקור בכפרים הקטנים שנמצאים מרחק קצר מאביניון, ולכן ביום הראשון לקחתי סיור חצי יומי לרוסיון, גורדס, וגם לעצירה נחמדה במוזיאון הלוונדר, כל אלה נמצאים על/בסמוך להר לוברון.

תחילה ביקרנו במוזיאון, שם הסבירו לנו על סוגי הלוונדר השונים, ועל כך שהסוג המקורי ובעל יכולות הריפוי צומח רק מגובה מסוים על גבי ההרים בפרובאנס.




העיירה הראשונה בה ביקרנו הייתה רוסיו(ן). הגוונים השולטים בה הם חום-כתום-אדום, כצבע האדמה עלייה נבנתה העיירה כולה. האגדה מספרת שהאדמה הזאת משמשת כחומר הגלם לבתים עצמם.





הגשם תפס אותנו חזק ברוסיון, יחד עם רוחות חזקות, ואני צחקתי מזה כמו משוגעת (:








חתול רחוב מטופח מסתתר מהגשם בכנסייה היחידה בעיירה.


אחרי כל הטוב הזה המשכנו לעיירה השנייה ששמה הוא גורד(ס). 




אעצור לרגע ואדבר על עוד סרט צרפתי. "A Good Year" הוא סרט קסום אשר מתרחש בפרובאנס. הוא מבוסס על ספר מאת פיטר מייל, ובסרט משחק ראסל קרואו, מהשחקנים האהובים עליי. אני לא רגילה לראות את קרואו משתתף בקומדיות רומנטיות, אבל גיליתי ששחקן נבון יכול להפוך כל סוג של סרט לטוב. בסרט משתתפת גם שחקנית צרפתייה יפה יפה- מריון קוטיאר. פרט להיותו של הסרט חמוד, רומנטי ויפה, עבורי הוא בעיקר מעורר תיאבון. מעורר תיאבון לצעוד לצד כרמי גפנים, ללגום מהיין שהענבים עליהם אני מסתכלת יצרו, לאכול המון בשר מבושל בבישול איטי, ואז לקנח בפלטת גבינות. וכל זה בנונשלנטיות ועם הבריזה הפרובנסיאלית שמלטפת לי את הפנים. מהמם, לא?




סצינות רבות מהסרט צולמו בעיירה הקטנה הזאת, ואני התהלכתי בה המומה מהיופי הפשוט, מצלמת אינסוף תמונות של המסעדה בה מקס ופאני (קרואו וקוטיאר) צולמו, מסתכלת על הנופים המרגיעים ומנסה לא להחליק על האבנים העתיקות שמרכיבות את המדרכה ואת הכבישים הצרים.



הנה הגב של פאני והמסעדה.




גורדס במבט מהצד, ענן גשום במיוחד מתקרב ומאיים לפרוץ בסופה נוספת.



בערב חזרתי לאביניון והתפנקתי בארוחה נהדרת במסעדה חמודה ומומלצת במיוחד ע"י מבקרים ומקומיים (Fou de Fafa, מומלץ להזמין מקום מראש!) עוד דבר שמוסיף לחיוביות של החבל הזה של צרפת זה שהכל זול כמעט פי שניים מבפריז.








התאהבתי כל כך חזק בדרום שאפילו הייתי קצת עצובה לחזור לפריז, אבל ברגע שהתחיל היום הראשון של השבוע העצבות נפסקה.

פוסט ארוך וגדוש יצא לי פה, ככה זה בחופשות ;)
À bientôt!



8 תגובות:

  1. נראה פשוט כמו חלום שלא הייתי רוצה להתעורר ממנו...

    השבמחק
  2. התמונות שלך עוצרות נשימה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! הנוף הפרובנסיאלי עוזר בהחלט ;)

      מחק
  3. הפוסט הזה הרג אותי.
    זה מסוג המקומות שאני מתה לבקר בהם. דימיינתי אותם בדיוק כמ ושאת מתארת.
    עם ארוחות ערב בחוץ ויין. ושדות לוונדר.
    מהמם, גם כשקר, עדיין בא לי.

    נשיקות מתל אביב

    השבמחק
    תשובות
    1. אפילו עכשיו אחרי סופ"ש קר בצפון צרפת הייתי מעדיפה לחזור לשם שוב, מרגיש שם תמיד חמים, בלי קשר למזג האוויר.
      נשיקות חזרה!

      מחק