יום שישי, 27 בנובמבר 2015

אביניון, עיר האפיפיורים - חלק ב'

http://www.jazzradio.com/bossanova
אני מתחילה משיתוף קטן של עמוד הג'אז שאני מאזינה לו הרבה בשבועות האחרונים. עם כל הכבוד לצרפתית, השפה הכי יפה בעולם לדעתי היא פורטוגזית (:

חלק גדול מהרושם שפריז משאירה לא נוצר רק מהנופים והמוניומנטים המפורסמים שלה, אלא מהפריזאים.
מי הם הפריזאים, ואיך הם מתנהגים? הם חוצים את הכביש כשאין מכוניות, כי הרמזור הוא רק בגדר המלצה, הם כל הזמן אומרים 'סליחה' ו'תודה' ומתכוונים לזה לעיתים רחוקות, ולמרות ההבחנה שלי כאן, הם באמת לובשים הרבה שחור. רוב הנשים לא טורחות למרוח לק, האיפור משתנה אבל לרוב טבעי עד כדי חוסר יכולת להבחין בהימצאותו על הפנים, הם עסוקים והולכים מהר, בדרך כלל עם סיגריה בין האצבעות, הם מנסים להתלבש קצת כמו היפסטרים, כשאת הגברים בחליפות והנשים המהודרות אפשר לראות באזורים היותר עשירים של העיר.

ואני חולה על זה. בלי לשים לב התחלתי גם אני לחכות בקוצר רוח שהמכונית תעבור ותשאיר אחריה כביש ריק כדי לעבור אותו מהר ולהמשיך הלאה בעיסוקיי בצעדים גדולים. אפילו קניתי מעיל שחור, שעד לא מזמן היה האופציה הפחות מועדפת עליי כשזה הגיע לפרטי לבוש.

אבל הכי חשוב, שבסופו של יום, את אף אחד לא מעניין מה האחר לובש או מה הוא עושה, כולם עסוקים בשלהם.
לא מעניין כמה ועם מי את אוכלת במסעדה, לא מעניין אם זו כוס היין השלישית שלך, ואם את קונה בגט כל יום או פעם בשבוע.

ואם כבר בענייני יין עסקיננו, אספר לכם שהיומיים הקצרים מידי בפרובאנס היו מלאים בארוחות מלאות והרבה כוסות יין. שם, עצירת התרעננות משמעותה ללגום מכוס רוזה במקום קפה. מתאים לי בדיוק...



היום השני הוקדש להסתובבות בעיר אביניון הקטנה, כל כך קטנה שהצלחתי להקיף ולחצות אותה כמעט ארבע פעמים. כמו שציינתי בפוסט הקודם, הרוחות היו ממש אכזריות, אבל השמיים צבועים בכחול יפייפה.






















הנוף מפאלה דה פאפ- ארמון האפיפיורים.




תמיד כאמא שלי ואני היינו מטיילות בחו"ל היא הייתה אומרת לי להציץ פנימה בחלונות, מאז כל חלון מסקרן אותי, בייחוד חלונות מקסימים כאלה.







מתחבאת מהרוחות בחוץ ומתחממת בעזרת שוקו חם ואח בוערת.


מהיומיום-




מחר אני שוב עוזבת את פריז, הפעם לטובת סוף שבוע ארוך בקצה השני של צרפת- בעיר בשם שטרסבורג שנמצאת בחבל אלזס. כבר לפי השם אפשר לנחש שהעיר מאד קרובה לגרמניה, וכמו שאמרתי בפוסט הקודם, אני מתרגשת לגלות מהי צרפת שם. חברה מהלימודים אמרה לי שמשם קיבלו את ההשראה לסרט "היפה והחיה", ובמקרה זה אחד מהסרטים הבודדים של דיסני שאני אוהבת (כרוסיה לא גידלו אותי על סרטי דיסני, ככה שזאת לא באמת אשמתי...)

שיהיה סוף שבוע מהמם, הפעם הסופ"ש שלי ושלכם מתחיל באותו היום ;)



4 תגובות:

  1. נהנתי כל כך מהתיאור שלך של הצרפתים.
    דרום צרפת משגעת, אני כל כך רוצה לבקר שם שוב.

    הרוסיות שלך איננה תירוץ לחוסר החיבה שלך לסרטי דיסני (דמייני נא פרצוף מורתי ממושקף מנופף אלייך באצבע) ולראיה, גם אני רוסיה, וילידת רוסיה שדווקא גודלה על סרטי דיסני(:

    השבמחק
  2. בואי נגיד שהחינוך הדיסנייטי שלי התחיל בגיל 14 כשאחי אמר שהגיע הזמן שנראה בפעם הראשונה את 'מלך האריות', היה נחמד והכל, אבל לנצח אוהב יותר את 'נו פגאדי' ;)

    שמחה שאהבת! אני גם כבר רוצה לבקר שם שוב...

    השבמחק
  3. הדרך שאת כותבת, שאת ממש גורמת להרגיש חלק מהחוויה, זה נפלא, זה מזכיר לי את ההתחלה שלי בפריז,
    תמשיכי לכתוב, זה כיף גדול הבלוג הזה :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה בתאל, כיף גדול ונעים לי לקרוא את התגובה שלך :)

      מחק