יום שישי, 4 בדצמבר 2015

על הג'אז והעלים הצהובים של פריז

היי היי, אני חוזרת לפה אחרי סופ"ש ארוך מידי באלזס. שהיתי בשטרסבורג, עיר שהחל מסוף נובמבר הופכת להיות "בירת חג המולד" הצרפתית. כל רחוב אפשרי מקושט באורות, עצים, שלג מזויף (כי אמיתי עוד לא הספיק לרדת) בובות סנטה גדולות והמון המון (המון!) ביתני עץ קטנים שמתרכזים ביחד בחלקים השונים של העיר ויוצרים שווקי חג מולד. הביתנים מלאים בכל סוגי הקישוטים לחג, באוכל גרמני מהיר, בעוגיות מסורתיות, במתנות ועוד ועוד.

אנחנו בבית תמיד חגגנו את השנה החדשה, ואני חייבת להודות שזה חג שחשוב לי יותר מכל החגים הישראלים, כי רק אותו טרחנו לחגוג כמו שצריך- עם הכנות מראש, עץ ומתנות. לכן כבר ממש רציתי להרגיש את האווירה פה בצרפת. בפריז כבר יש קישוטים אבל לא בכל אזור בעיר, זאת עיר גדולה ואי אפשר להרגיש את החג באותה המידה כמו שהיה אפשר בעיירות שביקרתי באלזס. אבל אחרי שלושה ימים מלאי הליכות בשווקים, אורות צבעוניים וקישוטים מקסימים ומרשימים, הספיק לי, ולקראת היום האחרון כבר ממש התגעגעתי לפריז.
חזרתי ויכולתי לנשום שוב את האוויר הקריר, אבל לא מידי, של פריז, ולהתנחם בחום המחניק, אבל לא מידי, של המטרו, במקום החשמליות (הכי גרמניה!) וה-real feel של -2 מעלות, שהיו בשטרסבורג.

בוקר יום שני המעט עייף שלי המשיך ליום לימודים ואז לקפיצה מהירה הביתה כדי להחליף לבגדים קצת יותר יפים ולזוג עקבים, אותם הבאתי במיוחד כדי לנעול לכבוד ארועים מיוחדים כמו הופעות וארוחות ערב במסעדות יוקרה. אז מסעדות יוקרה זה פחות הקטע (סליחה-התכוונתי-התקציב) שלי, אבל הופעות לעומת זאת, כמה שיותר הרי זה מבורך. בפעם הראשונה שביקרתי ב-אה דימאש אה פרי, אחרי שהזמנתי ארבעה מקרונים ותה, קפצתי לרגע לחדר השירותים, כשבדרך שמעתי שיר שהייתי חייבת לשאזם. אחרי כמה שניות התברר לי שהקול העמוק שייך לזמר בשם גרגורי פורטר, וישר אחרי שחזרתי הביתה דאגתי להאזין לאלבומים שלו. ברור שהתאהבתי ובמהרה הוא הפך למתנגן קבוע בפלייליסט שלי. אז תארו לכם את הפתעתי כשכמה ימים לאחר מכן אני עוברת ליד בית קפה, ושם תלוי פוסטר עם התמונה של פורטר, שמודיע שהזמר יגיע פריזה עם להקתו ויופיע באולימפיה. עוד באותו יום הזמנתי כרטיס לא זול בכלל, שהקנה לי מושב לא משהו בכלל (יש 'אבל' בהמשך!)


בערב יום שני התהלכתי על העקבים המכאיבים והגעתי לאולימפיה, שם עמדתי בתור ארוך בכדי להיכנס ולהתיישב במושב הצידי שלי באחורי האולם. אחרי דקות ארוכות, מופע חימום, ועוד דקות ארוכות, עלו פורטר ולהקתו המצוינים. פורטר פתח עם שיר מאלבומו האחרון והדליק את הקהל כבר מהתחלה, מה שגרם ל'מושב הלא משהו בכלל' שלי להיות לא רלוונטי לחלוטין, כי האנרגיה שלהם הייתה כל כך מלהיבה ומרגשת שלא משנה מי ישב איפה באולם, כולם הרגישו אותה.




כמו שאפשר להבין, נהניתי מאד מאד מאד. אני מטורפת על ג'אז, והיופי בז'אנר הזה זה שתמיד השירים בהופעות שונים למחצה מהשירים באלבומים, כי לעולם אין לדעת מה החבר'ה על הבמה ירגישו באותו הרגע, מה הם ירצו להדגיש, מה ירצו להאריך ומה להעלים.

מכאן.

הפעם אחזור שוב (ממש) אחורה, אי שם לתחילת נובמבר, ליום שבת שמשי נוסף בפריז, אותו העברתי בעיקר בפארק/יער מקסים מקסים בפאתי העיר. אז, הסתיו הפריזאי היה בשיאו וגרם לי, מבלי להישמע דרמתית מידי, לעצור את הנשימה מידי פעם מהיופי.




סלט רגיל עם גבינה מסריחה במיוחד, יאמ.

בדרך למטרו עוברת כרגיל על יד הקנאל האהוב.




הבלה סוקרה הפך להיות המקום בו אכלתי את הפא או שוקולה הכי טעים בחיים, ובמקרה גם המוכרת הייתה אדיבה במיוחד, הסכימה להקשיב לי מזמינה קפה ומאפה בצרפתית איטית וחייכה חיוך כנה. חייבת לחזור לשם לטרוף עוד איזה קרואסון או שניים.


מה זה הבצק הזה!

היער המהמם, עם העלים הצהובים-כתומים ומקורות המים הקטנים, ששמו הוא בואה דו בולון.
















באותו היום לא הפסקתי ללכת וכל פעם גיליתי עוד חלקים ירוקים, בסופו של דבר הגעתי לגן הורדים של פריז, כך הסתבר.






















וסיימתי את היום איך שאני באמת אוהבת :)
זהו לבינתיים, סופ"ש נהדר נוסף הגיע, ואני שמחה להעביר אותו בבירה הצרפתית.
שתהיה שבת שלום ומהנה!



4 תגובות:

  1. מופלא!
    איזה כיף שאווירת החג כבר בכל מקום, הלוואי ומשהו מזה היה מחלחל קצת לארץ.
    את עושה לי חשק לצאת עם מצלמה לכל מקום, אולי באמת אתחיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני גם כבר מחכה שנתחיל קצת לחגוג את החג הנהדר הזה בארץ.
      זה לא תמיד כיף להיסחב איתה, חייבת להודות, אבל בסופו של דבר משתלם :)
      תודה על הביקור!

      מחק
  2. סופיה, נהנתי מאוד לקרוא על החוויות שלך בפריז וכמובן להתבונן בתמונות הנפלאות שצילמת.
    אין ספק שפריז עושה לך טוב (:

    השבמחק