על עיירות מתוקות וטירות גדולות

אומנם אני כבר לא בפריז, אבל אני ממשיכה לעשות לעצמי מעניין, כמעט כמו בפריז (:

בשעה טובה מצאתי לעצמי דירה, אני חוזרת להום-טאון שלי, ועוד לאזור אותו אני הכי אוהבת. באופן מעט אירוני אני לא כל כך אוהבת ערים גדולות; תל אביב לא קוסמת לי, מניו-יורק סלדתי מאד בהתחלה, וגם לונדון, האפורה והמדליקה, נראתה לי מאיימת קצת, וחוץ מזה כבר ציינתי כמה אני אוהבת עיירות קטנות וכפרים ציוריים אירופאיים. אבל כל זה לא תקף כשזה מגיע לערים גדולות מסוימות אחרות, דוגמת פריז (כמובן), ברלין, אמסטרדם, בריסל ואפילו טורונטו. משהו בערים האלה, ועוד כמה ערים אחרות, מרגיש קטן ולכן ה'גודל' לא מאיים עליי. אולי זה משהו באווירה ובאנשים, זה מאד עוזר כשתושבי העיר לא מתהלכים במחשבה שכל מה שקורה בכל רגע נתון קורה עבורם (הציניות חוגגת היום, מתנצלת מראש). כאן נכנסת גם ההשוואה שלי בין ירושלים לתל אביב, למרות שלשתיהן יש במה להתגאות, ירושלים קוסמת לי יותר- בין אם זו ההיסטוריה או השלווה היחסית ששוררת בעיר (והפעם אני לא צינית).

בכל אופן, אחרי מעט נדידות ולא מעט חיפושים, סוף סוף אני צפויה לעבור לדירה משלי. אני תמיד נהנית לעצב חללים ריקים ולנסות לתכנן מראש מה אניח ואיפה, ומה, כמובן, אצטרך במלוא הצער לקנות ;)
חשוב לי ליצור אווירה מסוימת אלייה יהיה נעים להתעורר ולחזור אחרי יום עבודה. בין אם זה הלבן ואור השמש שיאירו כמה שיותר את השטח, או התמונות התלויות, הרהיטים אותם אפשר לשפץ וכך לחסוך ולהפוך לחדשים, פרחים על השולחן ושטיח נחמד עליו יהיה כיף לשבת ולאכול מול הטלוויזיה.
כרגע, במקום למיין מה אפשר לזרוק ומה להשאיר, אני מחפשת מה "צריך" להוסיף לחפציי באיביי ובאיקאה סייל. יאמר לזכותי שאני באמת ניגשת לזה עם גישה חסכונית, רק משהו שווה ממש (דוגמת אות גדולה עם נורות לד) יעבור את רף מאה השקלים... 

אני בינתיים מתנהגת בחולמניות ומאזינה לג'ו פס, ורוצה שהמקום החדש שלי ירגיש בדיוק כמו הנעימוֹת שלו- שליו, רגוע, מלא אורות קטנים ואירופאי. מאד עוזר גם, שהדירה החדשה נמצאת כמה דקות הליכה מכל מקום נחוץ- בין אם זה הסופר, הדואר, או הפטיסרי הקטנה (כן, כן, פטיסרי אמיתית) והמצוינת, שם אני דואגת להתפנק בקפה טעים וקינוח צרפתי-ישראלי פעם בשבוע.

אפרופו עיירות, אני חוזרת ליום שבת בצרפת, בו ביקרתי בעיירה בשם שאנטי(לי) שנמצאת מרחק נסיעת רכבת קצרה מפריז. זאת הייתה היציאה הראשונה שלי מחוץ לעיר הגדולה, והסתיו שאז היה בשיאו והטירה המרשימה הפכו את היום שלי ליפייפה. בדרך לטירה עקבתי אחרי השלטים ומצאתי את עצמי חוצה יער קטן ומגרש מרוצי סוסים, למזלי לא דרס אותי אף סוס בדרך (: כמו כן דאגתי לטעום את קרם השאנטי, שקרוי על שם טירת שאנטי, היה טעים ונעים.

לקחת רכבת אל מחוץ לעיר זה תמיד תענוג, והתחנות השונות והיפות רק תורמות להרגשה :)

בדרך חזרה לרכבת עברתי דרך העיירה עצמה, השמש כבר התחילה לשקוע וממש יכולתי להרגיש את אווירת הסופ"ש שנחה על העיר. נראה כאילו יש רחוב ראשי אחד ויחיד, מה שהדגיש את השוני בין פריז הגדולה לשאנטי הקטנה. היה מרענן להתנתק לרגע מהתזוזה והגודל של פריז ולראות את החנויות הקטנות ואת האנשים של העיירה הזו מתארגנים לקראת סגירה. וגם דווקא שם מצאתי את המגפונים שלימים יהפכו להיות האהובים עליי, עד כדי כך אהובים שנסעתי לעיירה הזאת שוב כמה ימים מאוחר יותר לקנות אותם, בגלל תקלת אשראי. מאותו יום אני קוראת להם "המגפונים עם הסיפור מצרפת" ;)

היה סופ"ש שמשי ולא חם, זה כבר כיף. אני בדיוק מתחילה לנוח מאירוח של מעל ל-20 אנשים... שיהיה ערב טוב ושבוע מצוין!

חצי פה חצי שם

חזרתי מפריז הגדולה הישר למשפחה שלי שגרה בסוג של קיבוצון בדרום. בסך הכל האווירה פה נהדרת; כמעט כולם מכירים את כולם, אין צורך לנעול את הדלת או את האוטו, יש מכולת קטנה, בנק קטן וסניף דואר עוד יותר קטן במרחק של 2 דקות הליכה, יש פה חצר נוחה ופטיו אליו אפשר לדחוף את כל הבלאגן המצטבר (ובו גם מחכים לי הארגזים שצריכים לעבור יחד איתי דירה)
אני חייבת להודות שנוח לי כרגע לחיות מתוך המזוודות שאיתן חזרתי מפריז, אופציות הלבוש שלי מצומצמות יחסית, בעיקר כי לא בא לי לנבור עמוק במזוודה אלא להשתמש במה שמציץ לי מלמעלה, ואני שוקלת באופן מאד עצלני את הצעדים שלי הלאה. חיפושי הדירה לא הניבו עדיין משהו שגרם לי לחתום על חוזה ולקחת את טריליון הארגזים ואת החתול ולעבור למרכז, שלמרות שהדרך אליו לוקחת גג שעה וחצי, עצם העובדה שצריך לעבור מדבר גורמת לי לחשוב פעמיים לפני שאני מתכננת נסיעה לשם. מה שכן, הקיבוצון השקט הזה והאחיין בעל הלחיים הגדולות החדש שלי גרמו לחזרה שלי באמת להיות הרבה יותר רגועה ונעימה. עשיתי גיחות ספורות למרכז ואם לומר את האמת, אני עדיין מרגישה קצת בחו"ל, מנותקת ושלווה בשיכון הקטן בדרום. אבל זה לא ימשך עוד הרבה זמן, והאמת שטוב שכך, כי אני צריכה להתקדם- בין אם לחשוב יותר ברצינות על לחזור לפריז ובין אם להתמקם בארץ לתקופה הקרובה. וחוץ מזה, אני כבר רוצה חלל חדש אותו אני יכולה להפוך לשלי.

אבל עד אז, איזה כיף שיש לי עוד תיקיות רבות מלאות בתמונות מצרפת אותן לא שיתפתי פה. למרות שאת החלק האחרון של שטרסבורג טרם העליתי, אני ממש רוצה לעשות הפסקה מעצי האשוח ולחזור לסתם עוד יום רגיל בפריז מון אמור, מלא בדברים טעימים ורחובות יפים ורועשים.
אני מראה עוד קצת מהדירה הקטנה שלי בעיר האורות, מחיי היום יום וההתהלכויות הנעימות ברחבי העיר. פה יש קצת ערבוביאדה של הסורבון וחלקים אחרים של הרובע החמישי, אזורים חביבים מאחורי המונטמרטר, השכונה שלי וכמובן תמונות מהארוחות האהובות עליי ביום- אלה שקורות בבוקר.

גו דו בריוש הינו מקום נוסף אליו הגעתי לאחר המלצתה של שרון (חייבת להודות שעד אז לא באמת טעמתי בריוש אמיתי) המקום עצמו כמעט כולו שחור מבפנים ועל הדלפק השקוף עומדים, כמו פנינים, בריושים גדולים וקטנים יפיפיים. המוכרת הייתה אדיבה מאד, היא תירגלה עליי את האנגלית שלה ואני את הצרפתית, וככה ביקשתי ממנה לשים לי בשקית בריוש קטן מפרמז'ן, ואחר לקינוח, משוקולד. בנוסף, היא הזמינה אותי לטעום מבריוש הקונפיטורת פירות והאגוזים, והופתעתי מכמה שהוא היה טעים גם כן (אני תמיד סקפטית כשזה מגיע למאפים עם פירות אפויים בפנים, בעיקר יבשים)

מזל שגיסתי סיימה קורס קונדיטוריה, כי לאחרונה התחלתי לחשוק שוב במטעמים צרפתיים מתוקים והרוגעלכים עשויי המרגרינה לא מצליחים "לגרד את הנקודה". שלשום, כאשר אפתה כמה תבניות של קרואסוני חמאה, הבית התמלא בריח מתוק ובהרגשה פריזאית נפלאה (:

נראה שעוד סופ"ש חורפי עומד בפתח, ואני רוצה להעביר אותו בעזרת הכנת אוכל (לאחרונה אני בשוונג, התלהבתי מזה ששוב יש לי תנור) וטלוויזית "זבל" מלאת ריאלטי לא מציאותי בכלל. 

שבת שלום!