יום חמישי, 18 באוגוסט 2016

מעשה בפוסט לא פריזאי בכלל

צריך לקרוא לתינוק בשמו, אני דחיינית שלא מהעולם הזה.
אין לי כוח להעלות את הפוסט שלי מהטיול המושלם בחוף המערבי, אין לי כוח לעבור על התמונות ולראות ששלושת השבועות האלו תמו.
אין לי כוח ללימודים הקרבים ואני לא מוצאת שום רצון להתעסק בהם, ובהחלט שלא בכל העניינים הבירוקרטיים הקשורים אליהם.
אין לי כוח להכיר בעובדה שצריך ללמוד תפריט חדש כדי למלצר במקום חדש, כי הפעולה כוללת השקעת זמן ומאמץ שכלי (מאז שצבעתי לבלונד אני משתדלת שלא להפעיל אותו. סתם.)
אין לי כוח לערוך תמונות מהמצלמה שהופכת כל תצלום ליפה, ובמקום זה אשתף פה תמונות חובבניות עם פילטרים שמנסים לגרום לי להרגיש בסתיו או ביבשת אחרת.

זוהי אינה השליליות שמדברת! זו אני העצלנית. אם אנתח את עצמי מספיק טוב יכול להיות שאגלה שאני פשוט בלחץ קל מזה שאני כבר אדם בוגר, שצריך לעבוד למחייתו וללמוד כדי להתקדם בחייו. אבל בינתיים אני שותה את משקה הבוקר מספר 2 שלי ודוחה עוד קצת את המטלות שדחיתי משלשום.

אני חושבת שהצל מסגיר את האופן בו התמונה צולמה...


המדרכות של הארץ, יום אחרי הנחיתה מהמדרכות היפות של קליפורניה.

מה בא לי? בא לי לנסוע לים בכל יום עצלני שכזה, שלפחות תהיה תועלת, בא לי מלא קרואסונים קטנים והפוכים טעימים רותחים, בא לי שיחות ממש מעניינות ולראות כל יום סרט נחמד, בא לי לרוץ לא בלחות ושלא יכאבו לי הברכיים, בא לי את הדירה שלי עכשיו רק בפריז, עם נוף לבניין אוסמני אחר.
בא לי לארח המון אנשים ולהכין מלא אוכל, לשתות יין כל הזמן ולהקשיב לג'אז רגוע, בא לי אמבטיה וחלוק מפונפן, בא לי מרפסת קטנה עם המון פרחים, אליה אצא בערבים קרירים עם כוס מלאה בקרח, לימון, ג'ין, טוניק וורמוט (: אוי זה כיף לחשוב על דברים כאלה, אני מחייכת כמו מטופשת ומקווה שאני צופה את העתיד.

05:50, וג'ט לג.
18:50, ואחת הפינות הנעימות של הבית.
פשתן כתום, בחום הצהוב.

מרגישה לא פה עם חולצה מכופתרת וריח של בגד חדש.


פשתן אפור, בחום הלבן.
אולי אם אוסיף עוד נורות קטנות לדירה ארגיש כמו בעיר האורות.
עצלנית בלילה,
עצלנית ביום. אבל לפחות עם רגליים שזופות (:

אתמול, באופן אירוני, ראיתי את הסרט Waitress עם קרי ראסל. קודם כל, עד כמה הזוי זה ששנת 2007 כבר כל כך רחוקה? בזמן צפיית הסרט אפשר בקלות להתבלבל עם שנות ה-90 המוקדמות. שנית, אשתף ציטוט קיטשי, אבל מה לעשות, גם חמוד מאד-

Dear Baby, I hope someday somebody wants to hold you for 20 minutes straight and that's all they do. They don't pull away. They don't look at your face. They don't try to kiss you. All they do is wrap you up in their arms and hold on tight, without an ounce of selfishness to it.

עשתה לי חשק לפאי.
נ.ב. אני חולה על כל הסרטים האלו שמעודדים רווקוּת ;)

הסופ"ש הגיע ואין לי ממה לנוח בכלל! 


2 comments:

  1. פוסט יפה!
    אבל אני רוצה גם פוסט על הטיול בחוף המערבי :)

    השבמחק
    תשובות
    1. בקרוב אתגבר על הדחיינות שלי והוא יצא (:

      מחק